במצבים שבהם אדם איננו מסוגל לדאוג לענייניו באופן עצמאי, בדרך כלל בגלל מצב רפואי או קוגניטיבי ירוד, ברירת המחדל היא שבית המשפט ממנה לאותו אדם אפוטרופוס, אשר כפוף להוראותיהם ולפיקוחם של האפוטרופוס הכללי ושל בית המשפט. תיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות[1] שנכנס לתוקף בשנת 2017 מאפשר לאדם לתכנן מראש את האופן שבו ינוהלו ענייניו, אם וכאשר לא יהיה מסוגל לדאוג לענייניו באופן עצמאי – ללא צורך במינוי אפוטרופוס ובפנייה לבית המשפט.
חתימה על ייפוי כוח מתמשך מאפשרת לאדם, כאשר הוא עודנו "צלול" ומסוגל לדאוג לענייניו, לתכנן ולקבוע מראש הוראות לאופן שבו ינוהלו ענייניו בעתיד. זאת, בשונה מהליך למינוי אפוטרופוס, אשר נעשה בזמן אמת.
ייפוי כוח מתמשך הוא מעין "צוואה בחיים"[2]. בשונה מצוואה רגילה (אשר קובעת את חלוקת הרכוש לאחר מותו של אדם), ייפוי כוח מתמשך משפיע על עתידו של אדם, על מהלך חייו כאשר איננו מסוגל לדאוג לעצמו – בהיבטים של רכוש וכספים, אך לא פחות, ואולי אף חשוב מכך, בהיבטים רפואיים ואישיים (למשל מגורים, חיי חברה, ביגוד וכד').
ייפוי כוח מתמשך מאפשר לאדם העורך אותו (המכונה "הממנה") לקבוע מי יהיה האדם או מי יהיו האנשים אשר ינהלו את ענייניו עבורו, כמיופי הכוח שלו, ומאפשר לו לקבוע את מידת הפיקוח על פעולותיהם (בכפוף למנגנוני פיקוח מינימליים). ייפוי כוח מתמשך מאפשר לאדם הממנה לקבוע את הנושאים שבהם מיופיי הכוח יהיו מוסמכים לפעול ולקבל החלטות בשמו – נושאים רכושיים וכספיים, נושאים רפואיים ונושאים אישיים. באפשרותו של האדם הממנה לתת מראש הוראות והנחיות כיצד על מיופה הכוח לפעול במקרים מסוימים (למשל, אם הממנה מעדיף לגור במקום מסוים, אם הממנה מעוניין לתת הוראות להעניק בשמו מתנה לנישואי הנכד, אם הממנה מעוניין שישכרו עבורו מטפל או מטפלת סיעודיים ועוד).
ייפוי הכוח המתמשך מאפשר לאדם הממנה לקבוע באיזה אופן ובאילו מצבים ייכנס ייפוי הכוח לתוקף – כלומר, לקבוע החל מאיזה מועד יהיה מיופה הכוח רשאי לפעול בשם הממנה. כך למשל, החוק קובע שההחלטה שהאדם איננו מסוגל לדאוג לענייניו תהיה על-פי חוות דעת של רופא מומחה. אולם, אם האדם הממנה מעוניין בכך, באפשרותו לקבוע שבני משפחתו של האדם המכירים אותו היטב הם שיחליטו, על סמך התרשמותם, שהוא איננו מסוגל עוד לדאוג לענייניו, וזאת מבלי להזדקק לחוות דעת של רופא מומחה.
מאחר שתפקידו של מיופה הכוח טומן בחובו אחריות, מחויבות ומסירות, דרושה הסכמתו לשמש כמיופה כוח של הממנה. בנוסף, ייפוי הכוח המתמשך מאפשר לאדם הממנה למנות "מיודעים" – אנשים שמיופה הכוח יהיה מחויב ליידע אותם על כניסת ייפוי הכוח לתוקף ועל פעולות והחלטות שהוא מבצע עבור האדם הממנה. באפשרותו של האדם הממנה לקבוע מראש מי יהיו המיודעים שלו (קרוב משפחה, חבר או מכר) ולקבוע מראש את הנושאים שלגביהם הם יקבלו מידע ואת היקף המידע שיימסר להם.
ייפוי הכוח המתמשך איננו שולל מהאדם הממנה את החירות והזכות להחליט החלטות בענייניו שלו, בהתאם למידת יכולתו – והממנה יכול לבטל אותו או לערוך ייפוי כוח אחר במקומו, בדומה לצוואה.
כדי לוודא שייפוי הכוח אכן נערך מבחירה ומרצון חופשי של האדם הממנה, תוך הבנה מלאה של תוצאותיו, החוק מחייב שייפוי הכוח ייערך ויאושר על-ידי עורך דין שעבר הכשרה והסמכה מיוחדת לערוך ייפוי כוח מתמשך. כמו כן, חלה חובה להפקיד את ייפוי הכוח אצל האפוטרופוס הכללי לאחר חתימתו. כדי שמיופה הכוח יוכל לפעול על-פי ייפוי הכוח, על מיופה הכוח למסור לאפוטרופוס הכללי הצהרה שהתקיימו התנאים לכניסתו של ייפוי הכוח לתוקף.
על ייפוי הכוח המתמשך חותמים האדם הממנה ומיופי הכוח שלו, בפני עורך דין המוסמך לערוך ייפוי כוח מתמשך. עורך הדין עורך את ייפוי הכוח כ"חליפה מותאמת אישית" לאדם הממנה, על-פי רצונו של האדם הממנה ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של מצבו המשפחתי, האישי, הרכושי והרפואי.
* עו"ד נעמה ליבנת ממשרדנו מוסמכת לערוך ייפוי כוח מתמשך.
[1] תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשע"ו-2016.
[2] כיום, השימוש במונח "צוואה בחיים" נעשה לרוב בהקשר של הנחיות רפואיות מקדימות למצבים רפואיים סופניים, לפי חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 (מדובר במסמך אחר ונפרד, שייפוי הכוח המתמשך איננו מחליף אותו). עם זאת, מבחינת היקף העניינים שעליהם חל ייפוי הכוח, דומה שראוי לתאר דווקא את ייפוי הכוח המתמשך כ"צוואה בחיים".