חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי

כפי שפרסמנו בחודש אוגוסט 2015, בשנת 2015 פורסם תזכיר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שתכליתו לערוך רפורמה ביחס להליכי חדלות פירעון של יחידים ותאגידים ובכך להחליף את הדינים הקיימים, שהם מיושנים ומסורבלים, בחקיקה סדורה, מקיפה ומתקדמת יותר. ביום 5.3.2018 אישרה הכנסת את חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. החוק ייכנס לתוקפו בתוך שנה וחצי מיום פרסומו, כלומר ביום 15.9.2019.

לחוק שלוש מטרות עיקריות: ראשית, שיקומו הכלכלי של החייב; שנית, הגדלת שיעור פירעון החוב לנושים וחלוקת קופת הנשייה בין הנושים באופן שוויוני יותר; ושלישית, הגברת היציבות והוודאות של הדין באמצעות קיצור הליכים והפחתת הבירוקרטיה.

להלן נביא תקציר של חלק מעיקרי וחידושי החוק.

    1.  הגדרת חדלות פירעון

חדלות פירעון מוגדרת בחוק כמצב כלכלי של חייב (אדם או תאגיד) שאינו יכול לשלם את חובותיו במועדם. בכך זונח החוק את המבחן המאזני הקיים כיום ומפשט את הגדרת חדלות הפירעון. כמו כן, לפי החוק נושה יוכל להגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון אך ורק כאשר לא שולם לנושה חוב במועדו .

    2. הפחתת הנטל הבירוקרטי וייעול חלוקת התפקידים בין הרשויות האמונות על יישום הדין

כיום, בית המשפט המוסמך לענייני הליכי חדלות פירעון של יחידים ותאגידים הוא בית המשפט המחוזי. לפי החוק, בעוד שהליכי חדלות פירעון של תאגידים יישארו בסמכותו של בית המשפט המחוזי, בית המשפט המוסמך לענייני הליכי חדלות פירעון של יחידים יהיה בית משפט השלום.  

בנוסף, החוק מעביר את ניהול חלק מהליכי חדלות הפירעון של יחידים מבית המשפט לערכאה מנהלית אצל כונס הנכסים הרשמי.

    3. שינוי סדרי הנשייה

החוק מצמצם את כוחם של בעלי זכות הקדימה והנושים המובטחים על מנת להגדיל את השוויון בין נושים. ראשית, החוק מבטל חלק מהחובות בדין קדימה. נושים בדין קדימה (הכוללים במקרים רבים רשויות שלטוניות) קודמים לנושים אחרים. שנית, החוק מצמצם את היקף תחולתם של שעבודים על נכסי קופת הנשייה, אשר במקרים רבים מבטיחים החזר חובות לנושים חזקים כלכלית כדוגמת בנקים. בהקשר זה קובע החוק, בין היתר, כי זכאותם של הנושים המובטחים בשעבוד צף (שעבוד על כלל נכסי החייב, להבדיל משעבוד ספציפי על נכס מסוים) לגבות את מלוא חובם תוגבל, כך ששיעור החוב שניתן יהיה לפרוע באמצעות השעבוד הצף לטובתם יעמוד על 75% מהחוב המובטח בלבד, ואילו יתרת חובם תיפרע כחוב כללי בלתי מובטח (כשמעמדם זהה למעמדם של הנושים הכלליים).

הסדרים אלו נועדו להעביר חלק מקופת הנשייה מהמדינה ומהנושים המובטחים לידי הנושים הכלליים של החייב שאינם מחזיקים בביטחונות כלשהם ושלרוב הם ספקים, עובדים ולקוחות.

    4. הטלת אחריות על דירקטור ומנהל כללי לצמצום היקף חדלות הפירעון של תאגיד

החוק מחייב דירקטור ומנהל כללי שידעו או שהיה עליהם לדעת כי התאגיד שבו הם מכהנים נמצא בחדלות פירעון לנקוט באמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות הפירעון. חובה זו תחול רק בתקופה שבה התאגיד נמצא בחדלות פירעון, ולא בתקופה שבה קיים חשש לחדלות פירעון. דירקטור או מנהל כללי שלא יפעל בהתאם לחובה המוטלת עליו עלול לשאת באחריות כלפי התאגיד לנזקים שנגרמו לנושי התאגיד בשל מחדלו.