ביום 6.9.2026 אישר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד באופן חלקי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד יבואנית רכב, בטענה כי אגרת העברת בעלות שנגבתה מהלקוח בעת רכישת רכב משומש לא נכללה במחיר הכולל שהוצג לו. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת האישור בעילתה המרכזית, שעניינה הצגת מחירי רכב כוזבים ומתן הנחות פיקטיביות. [1]

סעיפים 17א-17ד לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, מסדירים את החובה להציג לצרכן את המחיר הכולל. הגדרת "המחיר הכולל" כוללת, בין היתר, אגרות ותשלומי חובה הנגבים על ידי העוסק וכן תשלום הנלווה לרכישה שאין לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליו במסגרת העסקה.

במקרה שנדון, אגרת העברת הבעלות בסך 217 ₪ צוינה בהסכם המכירה כתשלום שבו יישא הלקוח, אך לא נכללה במחיר הרכב שהוצג לו. בית המשפט קבע כי קיימת אפשרות סבירה שלאחר בירור התובענה ייקבע כי האגרה מהווה חלק מהמחיר הכולל, וכי אי-הכללתה עולה כדי הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן.

בהקשר זה עמד בית המשפט על ההסדרים החלים על העברת בעלות ברכב משומש, ומצא כי רישום שינוי הבעלות הוא ככלל פעולה בלתי נפרדת מהשלמת מכירת רכב משומש על ידי סוחר. כמו כן, ניתן משקל לכך שהאגרה נגבתה מהצרכן על ידי העוסק, אף שאין בכך כדי להכריע על מי מוטלת החבות המהותית בתשלומה. בית המשפט הבחין בין אגרת העברת הבעלות, הקשורה להשלמת עסקת המכירה, לבין אגרת הרישוי השנתית, הנוגעת לאפשרות השימוש ברכב.

עוד נקבע כי גם אם הצורך בתשלום האגרה הובא לידיעת הצרכן לפני חתימת ההסכם, אין בכך בהכרח כדי לפטור את העוסק מהחובה לכלול אותה במחיר הכולל של הרכב. בהקשר זה הפנה בית המשפט לעניין הר פז[2]שבו נקבע ביחס למע"מ כי עצם הציון שהמחיר אינו כולל רכיב שחובה לכלול במחיר הכולל אינו מרפא את ההפרה.

עם זאת, בית המשפט הדגיש כי שאלת הכללתה של אגרת העברת הבעלות במחיר הכולל אינה חד-משמעית, בין היתר בשים לב למאפייניו של שוק הרכב המשומש, לאפשרות לנהל משא ומתן על המחיר, לפער בין סכום האגרה לשווי הרכב ולעובדה שהאגרה נגבית גם בעסקאות בין אנשים פרטיים. לפיכך, בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלה זו באופן סופי והותיר אותה לבירור במסגרת התובענה לגופה.

לצד  זאת, בית המשפט דחה את בקשת האישור בעילתה המרכזית, שעניינה הטענה כי המחירים המוצגים לרכבים אינם מחירים אמיתיים, וכי המחיר בפועל מתגלה רק לאחר ניהול משא ומתן ומתן "הנחות". נקבע כי לא הונחה תשתית מספקת לקיומה של מדיניות של הצגת מחירים כוזבים או מתן הנחות גורפות ותמידיות. יתרה מכך, בית המשפט הבהיר כי בשוק הרכב המשומש, שבו מחירו של כל רכב מושפע ממאפייניו הספציפיים, אין פסול בהצגת מחיר התואם את שווי השוק ובמתן הנחות בעקבות משא ומתן, ובלבד שהמחיר שהוצג אינו מנופח באופן מלאכותי ושהמשא ומתן מתנהל בהגינות, בשקיפות ובתום לב. בכך הבחין בית המשפט בין נסיבות המקרה לבין הנסיבות שנדונו בהלכת הר פז.

משמעות ההחלטה היא כי בעוד שניהול משא ומתן פרטני ומתן הנחות על מחיר רכב משומש אינם פסולים כשלעצמם, עצם גילויו של תשלום נלווה לצרכן, ואף הסכמתו לשאת בו, אינם מבטיחים עמידה בחובת הצגת המחיר הכולל. לפיכך, על עוסקים בענף הרכב לבחון את אופן הצגת התשלומים הנלווים לעסקה, ובפרט את הצורך לכלול את אגרת העברת הבעלות במחיר המוצג לצרכן. עם זאת, שאלת החובה לכלול אגרה זו במחיר הכולל, וכן שאלת הנזק שנגרם מאי-הכללתה, טרם הוכרעו באופן סופי.

---

[1] ע"א 6930/19 הר פז ואח' נ' נגב קרמיקה שיווק (1982) בע"מ (6.2.2023).

[2] ת"צ ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 42045-09-24 אברהם נפתלי נ' דוד לובינסקי בע"מ ‏(‏נבו 6.9.2026‏)‏‏.

---