ביום 12.8.2020 נתן בית הדין האזורי לעבודה בנצרת פסק דין[1] הקובע כי עובד שמגלה את שכרו בפני לקוחות או ספקי החברה המעסיקה אותו אינו מפר את חובות הנאמנות ותום הלב החלות עליו כלפי מעסיקו, וכי מידע בעניין שכרו שייך באופן מובהק יותר לעובד מאשר למעסיק.

במקרה הנדון, עובד שהועסק על-ידי החברה התובעת כמפקח מטעמה על עבודות גינון הנעשות על-ידי חברה אחרת, התפטר מתפקידו בחברה התובעת ועבר לעבוד אצל החברה שעליה פיקח בתפקיד זהה. על אף שהתחייב בהסכם ההעסקה לשמור בסודיות כל מידע הנוגע למעסיק, חשף את שכרו בפני החברה שאצלה החל לעבוד. החברה מעסיקתו לשעבר תבעה את העובד בעילה של הפרת חובות הנאמנות ותום הלב.

חובת תום הלב והנאמנות של עובד כלפי מעסיקו במהלך תקופת העבודה ואף לאחריה נדונה בהרחבה בבתי הדין לעבודה. בפסיקות קודמות קבע בית הדין כי יחסי העבודה הם יחסי שיתוף מתמשכים, הדורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים.

בעניין הנדון הדגיש בית הדין כי חובת האמון איננה מבטלת את קיומם של האינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים, ושניהם רשאים לפעול למען טובתם האישית, גם במהלך יחסי העבודה. החובה היא לנהוג זה בזה כבני אדם, גם אם לא כמלאכים, כלומר אין פירושה של חובת תום הלב והאמון הימנעות מכל פעולה העלולה לפגוע בצד השני, כי אם חובה להימנע מפעולה חסרת תום לב, בדרך שאינה מקובלת ושאינה סבירה.

בית הדין קבע כי חשיפת תנאי השכר מול לקוחות או ספקים אינה מפרה את חובות הנאמנות ותום הלב כלפי המעסיק, גם אם העובד הוחתם על איסור חשיפת המידע. במישור העסקי, האינטרסים המנוגדים ברורים. בעוד שאינטרס המעסיק הוא לשמור את המידע בסוד כדי לשמור על כוחו בקביעת השכר לעובדיו, לעובד קיים אינטרס מנוגד לחשוף את שכרו בשביל היכולת להשוות את תגמולו לתגמול המקבל עובד שווה אליו, בשביל לדעת כיצד להעריך את עצמו מבחינה כספית מול המעסיק, ובשביל לשמר את יכולתו לחפש עבודה חלופית. בנוסף, בית הדין קבע שתנאי האוסר על עובד לחשוף את שכרו בפני חבריו ולקוחותיו פוגע בתחרות, מעצים את פערי הכוחות בין העובד למעסיק, ומנוגד לאינטרס השוק, לעיקרון חופש המידע ולחופש הביטוי של העובד.

על כן, ועל אף האינטרסים הלגיטימיים המנוגדים, קבע בית הדין שמידע בעניין שכר העובד שייך בצורה מובהקת יותר לעובד מאשר למעסיק. לפיכך, חשיפת המידע היא זכות הניתנת לעובד בלבד, בעוד שחשיפת המידע על-ידי המעסיק וללא הסכמת העובד תוביל לפגיעה בפרטיותו של העובד. זאת, בשונה ממידע על עלות ההעסקה של עובד או שיעורי הרווח מעבודתו, המהווה מידע עסקי ששייך באופן מובהק יותר למעסיק.

יודגש כי אמנם מדובר בפסיקה תקדימית, אך זו פסיקה של בית הדין האזורי לעבודה ועל כן אינה מהווה הלכה מחייבת, ובנוסף עדיין נתונה לצדדים זכות הערעור על פסק הדין.

[1] סע"ש (אזורי נצ') 57327-01-18 מידות ומעשי נוף – מרדכי הרוש (פורסם בנבו, 12.08.2020).

המידע שלעיל הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי, ואין להסתמך עליו. כל הזכויות שמורות למשרד צמח שניידר ושות’, עורכי דין.