בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק דן לאחרונה בעתירה לביטול תניה בהסכם גירושין אשר אושר בפסק דין של בית הדין השרעי.^[1] לאחר שדחה לגופו של עניין את העתירה, דן בית המשפט העליון ארוכות בשימוש בכלים מבוססי בינה מלאכותית לצורך עריכת כתבי בי-דין. על אף שאין מדובר בהלכה מחייבת, לפסק הדין משמעות עצומה שכן הוא מפרט את עמדתו של בית המשפט העליון בעניין זה, ואת החומרה שבה בית המשפט רואה את הגשת כתב בי-דין שלא נבחן עד תום ואת הפרת החובות השונות בהן חייב עורך הדין.

בעניין שנדון בפסק הדין, באת-כוח העותרת סמכה טענותיה בעתירה על 36 פסקי דין של בית המשפט העליון, לכאורה. לאחר שבית המשפט הורה לבאת-כוח העותרת להמציא לו את פסקי הדין המלאים אליהם הפנתה, התברר כי פסקי הדין לא קיימים, וכן שלא מדובר ב"טעות טכנית גרידא" באזכורי פסקי הדין, כפי שטענה בהתחלה. מקור הטעות הוא בהסתמכותה על אזכורים שסופקו לה על ידי "אתר שהומלץ לה על ידי קולגות שסמכה על עצתם" ואשר את נכונותם לא בדקה. בפסק הדין נקבע כי הגם שלא צוין שם האתר העלום, ההפניות לפסקי דין שאינם קיימים, אזכורים נעדרי התאמה פנימית וציטוטים שלא היו ולא נבראו, מלמדים בסבירות גבוהה שנעשה על ידי באת-כוח העותרת שימוש באתר מבוסס בינה מלאכותית. 

בפסק הדין צוין כי בשנים האחרונות גם בעולם המשפט החל השימוש בכלים מבוססי בינה מלאכותית, הן על ידי בתי המשפט, למשל לתיעדוף תיקים דחופים, והן על ידי עורכי הדין, למשל בניסוח הסכמים או כתבי בי-דין. לצד התועלות הפוטנציאליות העצומות הטמונות בכלי הבינה המלאכותית, קיימים חסרונות וסיכונים המציבים אתגרים חדשים לעולם המשפט. אחד מהם, לדוגמא, הוא החשש לזליגת מידע שהוזן לתוך מערכת הבינה המלאכותית ובכך תיפגע פרטיותו של הלקוח, באופן העשוי לעלות עד כדי הפרת חובת הסודיות בה חייב עורך הדין. על רקע זה פרסמה וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בשנת 2024 גילוי דעת בעניין שימוש בבינה מלאכותית בעבודת עורכי הדין.

בית המשפט ציין כי אתגר אחר שכבר התעורר לא אחת בערכאות הדיוניות נוגע לשאלת קבילותן של ראיות שנוצרו על ידי מערכת בינה מלאכותית. הקושי המרכזי בהקשר זה הוא חשיפת המערכת השיפוטית למניפולציות אפשריות בתוכן המידע שמובא לפניה. דוגמא קיצונית לכך היא ייצור "ראיות" באמצעות טכנולוגית ה-Deepfake, באמצעותה ניתן ליצור קבצי שמע וסרטונים הנחזים כאותנטיים לחלוטין.

אתגר נוסף שציין בית המשפט קשור לתופעה המכונה "הזיות הבינה המלאכותית" (AI hallucinations), בה מערכת הבינה המלאכותית יוצרת תוכן המכיל מידע כוזב או מטעה המוצג כעובדה. התוצרים נחזים להיות עניינים והגיוניים, עד כי יש המסתמכים עליהם ואינם מוודאים את נכונותם. כך נעשה בעתירה במקרה זה.

בית המשפט ציין שזהו לא המקרה הראשון בו הוגשו לבית המשפט כתבי בית-דין הכוללים אסמכתאות משפטיות בדויות מעשה בינה מלאכותית.

בפסק הדין דן בית המשפט בחשיבותם של כתבי הטענות, בהיותם אבני היסוד של ההליך המשפטי. מחשיבותם זו נגזרת החובה להגישם כשהם מדויקים, אמינים וערוכים כהלכה. בהגשת כתב טענות שתוכנו בדוי, תוך שהוא נסמך על אסמכתאות שאינן קיימות, מועל עורך הדין בחובותיו כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג, כלפי בית המשפט, כלפי הצד שכנגד וכלפי מקצוע עריכת הדין.

בפסק הדין צוין כי בארגז הכלים השיפוטי מצויים כלים שיפוטיים ההולמים התמודדות עם כתב בי-דין מטעה. ראשית, ביכולתו של בית המשפט לסלק על הסף הליך המבוסס על כתב טענות מטעה, או כזה המכיל טענות ואסמכתאות בדויות, שהוגש לפתחו. עילת סף נוספת העומדת לרשות בית המשפט היא סילוק על הסף בשל היעדר תשתית משפטית מספקת. בנוסף, בהליכים אזרחיים רשאי בית המשפט, במקרים המתאימים, למחוק כתב תביעה המבוסס על טיעון משפטי בדוי.

כלי נוסף הנתון בידי בית המשפט הוא הטלת הוצאות אישיות על עורך הדין שהגיש כתב טענות בדוי. בהתאם להלכה הפסוקה, הדבר ייעשה בזהירות ובנסיבות מיוחדות. הטעיית בית המשפט נמנית עם אותן נסיבות מיוחדות, משהיא עלולה לכשיל את ההליך השיפוטי ולהביא את בית משפט לכדי הכרעה שגויה, ולכל הפחות, כמו בעניין העתירה שנדונה בפסק הדין, היא מצריכה את בית המשפט להשקיע תשומות מיותרות רק בשל אופן התנהלותו של עורך הדין.

בית המשפט מסיים את פסק הדין בציינו, שאין בחומרת המעשה שנדון ובחששות שהוא מעורר כדי להעיב על שימושים ראויים שניתן לעשות בעלי הבינה המלאכותית. בכלי הבינה המלכותית טמון פוטנציאל רב לשיפור מרחיק לכת של המלאכה המשפטית, ויש לקחת בחשבון את האפשרות כי חששות אליהם בית המשפט נדרשים כיום, יזכו במרוצת הזמן למענה טכנולוגי מספק.

---

[1] בג"ץ 38379-12-24 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים ירושלים (נבו 23.2.2025)