בפסק דין שניתן לאחרונה על-ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו[1] נפסק כי הפסקת עבודה בהסכמה הדדית של המעסיק והעובד, יכולה להיחשב כפיטורים.

בנסיבות פסק הדין, עובדת הועסקה אצל מעסיק בסיוע בניהול מספרה שבבעלותו במשך 18 חודשים והשתכרה משכורת חודשית. באותו זמן המעסיק והעובדת ניהלו חיים משותפים ומשק בית משותף. בעקבות התגלעות מחלוקות בין השניים על רקע אישי, שכללה גם מריבה משפחתית כוללת של בני משפחה נוספים שעבדו גם הם במספרה, החליטו המעסיק והעובדת לסיים את עבודתה של העובדת במספרה. המעסיק חתם על מכתב פיטורים בהסכמה. לאחר מספר שנים הגישה העובדת תביעה לפיצויי פיטורים.

בית הדין קבע בפסק הדין כי הפסקת העבודה אכן נעשתה בהסכמה הדדית, שכן הצדדים לא יכלו עוד לעבוד בכפיפה אחת, וכי מכתב הפיטורים הוצא על ידי המעסיק רק על מנת להקל על העובדת לקבל דמי אבטלה. עם זאת, הפסקת עבודה בהסכמה הדדית יכולה להיחשב כ"פיטורים" ועם הוצאת מכתב הפיטורים, רואים את המעסיק כמי שהסכים לפיטורים. המעסיק גילה את הסכמתו בעצם החתימה על מכתב הפיטורים ובכך היה צריך להביא בחשבון שהמכתב לא רק יקל על העובדת לקבל דמי אבטלה, אלא גם יחייב אותו כמעסיק לשלם פיצויי פיטורים בהתאם לדין (להוציא מקרים הקבועים בחוק המאשרים שלילת פיצויי פיטורים).

^{[1] סע"ש (ת"א) 47120-05-16 תהילה משה נ' אסף חתוקה (פורסם בנבו, 6.12.2018).}