בעקבות ערעור שהוגש על-ידי משרדנו, ביום 18.8.2021 בית המשפט העליון פסק לראשונה הלכה מחייבת, שלפיה לא ניתן להוריש הפסדים לצורכי מס.

בפסק הדין[1] נדונה השאלה האם זכות הקיזוז של הפסדים לצרכי מס היא זכות אישית הנתונה לנישום ופוקעת עם מותו, או שמא ההפסדים הם "נכס" בר-הורשה, הניתן למימוש בידי יורשי הנישום.

בית המשפט נדרש לפרשנות הוראות סעיפי קיזוז ההפסדים בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש][2], ופסק כי אין בלשון סעיפי הקיזוז עיגון לכך שהפסד שהיה לאדם ניתן לקיזוז על-ידי יורשיו. עוד קבע בית המשפט כי פרשנות שלפיה ניתן להוריש הפסדים מאיינת את התכלית שבסעיפי הקיזוז. זאת, בין היתר, משום שהיא מנתקת את הקשר שבין הכנסתו של הנישום והיכולת הכלכלית שלו לבין המס המוטל עליו, ומשום שבירושת הפסדים היורשים רק נהנים מן ההטבה מבלי שהם לקחו כל סיכון.

עוד נפסק כי היכולת לקזז הפסדים לצרכי מס מהווה "זכות אישית", אשר לא ניתן להעבירה לאחר, קרי, לבצע "עסקה" בה. באותה מידה, גם לא ניתן להורישה ליורשים. הפסד לצרכי מס הוא אכן "נכס", אך הוא שייך לנישום עצמו, ומהווה נכס רק ביחס אליו.

משמעות הכרעת בית המשפט העליון כאמור היא כי הפסדיו של אדם לצורכי מס יורדים לטמיון במותו. עד שהמחוקק יפעל לתיקון עיוות זה, יש להיערך בהתאם ולבחון דרכי פעולה אשר עשויות למנוע ירידתם לטמיון של הפסדים בעקבות פטירה.

[1] ע"א 1579/20 פביו יחזקאל מלכסון אנגל נ' פקיד שומה תל אביב (נבו 18.08.2021).

[2] סעיפים 28 ו-92 לפקודה.