ביום 22.12.2021 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין1 שבו נקבע כי זיכרון דברים או כל מסמך מוקדם אחר עשוי לחייב חוזית את הצדדים אם הוכחו היסודות הנדרשים לשם יצירת חוזה: הצעה וקיבול, גמירת דעת ומסוימות.

בשלבים מתקדמים של משא ומתן לעסקת מכר לעיתים חותמים הצדדים על זיכרון דברים או על טיוטות המפרטות את ההסכמות שהושגו, מבלי לדעת כי הסכמות אלו עשויות להוות חוזה מחייב, גם אם לא נחתם הסכם סופי בין הצדדים.

התביעה הוגשה על-ידי הרוכשים, שביקשו לאכוף הסכם מכר דירה בהסתמך על תכתובות שבין הצדדים ובאי כוחם, מבלי שנחתם הסכם פורמלי. בית המשפט פסק כי תכתובות אלה מהוות חוזה מכר ואכף את החוזה. בית המשפט נימק את פסיקתו בהתאם לקריטריונים הבאים:

הצעה וקיבול: חוזה נכרת בדרך של הצעה מצד א' אשר התקבלה על-ידי צד ב'. במקרה המדובר, המוכרים נעזרו במשרד תיווך כדי למכור את דירתם והרוכשים נעזרו בבאי כוחם כדי להציע הצעת מחיר לרכישת הדירה. במהלך משא ומתן הציעו הרוכשים הצעה גבוהה יותר, אשר כללה את תנאי התשלום ומועדי התשלום, והצעה זו התקבלה על ידי המוכרים.

גמירות דעת: כריתת חוזה מצריכה גמירות דעת של הצדדים לו, כלומר כוונה מגובשת ורצון אמיתי להתקשר בהסכם משפטי מחייב. במקרה המדובר, המוכר טען כי הסכמות הצדדים לא היו סופיות וכללו הסתייגויות. עם זאת, בתכתובות שבין הצדדים לא הועלו הסתייגויות אלה, אלא אלה צוינו לראשונה בהליך המשפטי. המבחן הקובע לעניין גמירות דעת הוא מבחן אובייקטיבי, שאינו תלוי בכוונות הנסתרות של הצדדים. על כן, נקבע כי תכתובות הצדדים מבססות גמירות דעת.

מסוימות: על הפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה להיות מוסכמים וכתובים, שאם לא כך, לא ניתן לקבוע כי הסכם המכר מחייב. במקרה המדובר נפסק כי היסודות העיקריים הנדרשים נכללו בתכתובות הצדדים. בעניין תשלומי המיסים, שלא צוינו בתכתובות, נקבע כי אלו ניתנים להשלמה בהתאם להוראות החוק.

פסק הדין מלמד על הזהירות שבה יש לנקוט כשמתדיינים על פרטי עסקה והחשיבות הרבה בפירוט הסתייגויות, דרישות ותנאים הנוגעים לעסקה, לאורך כל שלבי המשא ומתן, באופן מפורש ואובייקטיבי.

[1] ת"א (מחוזי ת"א) 62854-09-19 דוריס שפניק נ' זקלין פורטונה מסעודה אטלן (נבו 22.12.2021).