ביום 19.4.2023 דחה בית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית1 כנגד חברה ונושאי המשרה בה, בטענה שהחברה שיגרה מסרון "דבר פרסומת" ללא הסכמה. לטענת החברה, מי ששלחה בפועל את ההודעות לניידי הלקוחות היא חברת "לידים" המחזיקה במאגר רשימות דיוור ושולחת הודעות לאנשים הנכללים ברשימה.

בענייננו, החברה התקשרה בהסכם עם חברת ה'לידים', לצורך פנייתם לקהל שהתעניין בשירותי החברה. לטענת החברה, היא וידאה כי חברת ה'לידים' פועלת בהתאם להוראות חוק התקשורת,2 ובפרט על רקע גל תביעות "ספאם" שהציף את בתי המשפט בתקופת הקורונה. כך למשל, בהסכם ההתקשרות בין הצדדים הובהר כי חברת ה'לידים' אחראית משפטית לייצור ה'לידים' ובכפוף להוראות החוק. בית המשפט בחן אם בקשת האישור הצליחה להוכיח, ברמה הנדרשת לשלב זה, כי החברה היתה מודעת לפעולותיה האסורות לכאורה של חברת ה'לידים' המפרות את הוראות חוק התקשורת.

לאחר ניהול התיק (לרבות שמיעת חקירות) בית המשפט דחה את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית. ראשית, נקבע כי מטרת המסרון היא לעודד בעקיפין הוצאת כספים וכפועל יוצא – המסרון אכן מהווה "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק התקשורת.3

שנית, בית המשפט דן בשאלת אחריות החברה, כגורם שהתקשר עם חברת ה'לידים', במטרה לקבל שירותי פרסום. מערכת היחסים בין החברה לחברת ה'לידים' הוכרה בפסיקה כמערכת יחסים חוזית בין ״מזמין״ ל-״קבלן עצמאי״. פקודת הנזיקין4 למעשה פוטרת את המזמין מנשיאה באחריות לעוולה שצמחה מביצוע העבודה על ידי הקבלן (למעט במקרים ספציפיים). החברה הצליחה להוכיח כי לא הרשתה, אשררה, הסכימה בשתיקה או עצמה עיניים לפעולותיה המפרות לכאורה של חברת ה'לידים'. משכך, עומדת לחברה הגנת פקודת הנזיקין, ולא ניתן לייחס לה אחריות על מעשים שביצעה חברת ה'לידים' כספק פרסום, אף אם מעשים אלו מהווים עוולה לפי פקודת הנזיקין.

למעלה מן הצורך, נקבע כי אף בסוגיית אי מתן ההסכמה לקבלת המסרון, בקשת האישור לא הציגה ביסוס מספק. עקב כך, ונוכח כשלים נוספים שנפלו בבקשת האישור, בית המשפט החליט כאמור לדחותה.

[1] ת"צ 58457-07-22 ורד נ' ביאי פתרונות פיננסים א.ב.ע.א בע"מ ואח' (נבו 19.4.2023).
[2] חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982.
[3] סעיף 30א לחוק התקשורת.
[4] סעיף 15 לפקודת הנזקין [נוסח חדש].