ביום 31.3.2020 נתנה המחלקה הכלכלית שבבית המשפט המחוזי בתל אביב החלטה[1] בשאלה מתי סבב גיוס פנימי בחברה פרטית גורם לדילול בערך המניות של בעל מניות (שעשוי להיחשב כקיפוח של בעלי מניות המיעוט) ומתי יינתן סעד זמני למניעת דילול שכזה.
באותו עניין נדונה בקשה דחופה לסעד זמני שהגיש בעל מניות, שבה התבקש בית המשפט להורות על איסור דילול מניותיו מתחת לשווי ערך הפטנט שהעביר לחברה. הבקשה הוגשה בעקבות אסיפה כללית שבה הוחלט על ביצוע סבב גיוס פנימי בחברה לפי שווי חברה מסוים (ובה בעל המניות לא נכח). בעל המניות לא התנגד לכך שתבוצע השקעה נוספת בחברה, אך הוא חלק על שווי החברה לצורך ההשקעה. לטענתו, יתר בעלי המניות מתכוונים לבצע הליך של דילול במניות החברה שיביא להורדת אחזקותיו בחברה ב-98.5%.
המשיבים לבקשה, בעלי המניות שיזמו את סבב הגיוס, טענו כי סבב הגיוס הנוכחי דרוש לחברה בדחיפות לצורך פעילותה וכי הם פעלו בתום לב ולטובת החברה ולכן על בית המשפט להימנע מלהתערב בשיקול דעתם, וחלקו על טענותיו של בעל המניות ביחס לשווי החברה.
ככל בקשה לסעד זמני, בעת מתן ההחלטה בחן בית המשפט את הסיכויים לכאורה שטענות המבקש יתקבלו ואת שאלת מאזן הנוחות.
ביחס לסוגיה הראשונה אזכר בית המשפט את "כלל שיקול הדעת העסקי": החלטה על אודות השקעה בחברה היא החלטה הקשורה בניהול הפנימי שלה, ולכן הסמכות לקבלה נתונה בדרך כלל למוסדות החברה ובית המשפט לא יתערב בשיקול דעתם כל עוד הם שקלו את השיקולים הרלוונטיים בתום לב ולטובת החברה. יחד עם זאת, כלל שיקול הדעת העסקי לא חל כאשר מקבל ההחלטה הוא בעל אינטרס אישי מנוגד לזה של החברה בהקשר המדובר, וזאת לאור החשש המובנה מפני החלטות המתקבלות על-ידי מי שנמצא במצב של ניגוד עניינים.
בהתייחס להחלטה על גיוס הון בחברה פרטית, על בית המשפט לבחון הן את שאלת נחיצות הגיוס והאם עומדות בפני החברה דרכים חלופיות לגיוס הון שלא יהיה בהן כדי לפגוע במיעוט; והן את ערך החברה לצורך הגיוס – היינו האם המניות הוקצו בערכן הריאלי. כאשר מבוצעת השקעה לא נחוצה בחברה, היא עלולה לפגוע בבעלי מניות שאינם מעוניינים להוסיף ולהשקיע בחברה. בעלי מניות כאלה מדוללים כתוצאה מההשקעה, והדבר עלול להקטין את יכולת ההשפעה שלהם בחברה.
בהקשר זה דן בית המשפט בשני סוגי דילול, בהתאם לשאלה האם הוא נעשה לפי שוויה הריאלי של החברה או לא: אם הדילול נעשה לפי שוויה הריאלי של החברה הוא אינו פוגע בשווי האחזקות של בעל המניות בחברה אלא רק בשיעור אחזקותיו ("דילול בשיעור האחזקות בחברה"). לעומת זאת, כאשר מבוצעת השקעה בחברה בהתאם להערכת שווי של החברה שהיא נמוכה משוויה הריאלי, בעל מניות שאינו לוקח חלק בהשקעה מדולל מעבר לנדרש ("דילול בערך המניות"). כאשר החברה מגייסת הון כנגד הקצאת מניות בשווי חברה נמוך, הדבר עשוי להיחשב כקיפוח של בעלי מניות המיעוט ולהתנהלות העולה כדי הפרת חובת האמון של מנהלי החברה.
בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי נדרשת השקעה בחברה, ולכן בית המשפט בחן רק את השאלה האם הערכת השווי שבהתאם לה מבוצעת ההשקעה משקפת את השווי הריאלי של החברה. בית המשפט פסק כי המשיבים היו מודעים ככל הנראה לכך שבעל המניות לא ייקח חלק בהשקעה הנוספת, ולכן היה להם אינטרס מובנה להעריך את שווי החברה בחסר (הערכה בחסר יכולה לאפשר להם "לרכוש" כנגד השקעתם חלק נוסף בחברה במחיר שאינו משקף את המחיר הריאלי). מטעם זה הטיל בית המשפט על המשיבים את הנטל להוכיח כי הערכת שווי החברה לצורך ההשקעה הייתה ריאלית, ולבסוף פסק כי נטל זה לא הורם.
בבחינת שיקולי מאזן הנוחות בית המשפט בחן את הצורך בהזרמת כספים לחברה. החלטה שלפיה השקעה לא תבוצע כלל משמעה גרימת נזק כמעט ודאי לכלל בעלי המניות, ועם זאת יש לבצע את ההשקעה בהתאם לשווי הריאלי של החברה ולא לפי שווי נמוך ממנו. לפיכך נפסק כי יש לאפשר את ביצוע ההשקעה, אך זאת בכפוף לכך שהדילול בפועל לא ייערך מיד אלא רק בהמשך ההליך המשפטי שבין הצדדים, לאחר שייקבע שווי החברה.
[1] ת.א. (ת"א) 44736-03-19 יובל מימון נ' אונבו טכנולוגיות מזון בע"מ.
המידע שלעיל הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי, ואין להסתמך עליו. כל הזכויות שמורות למשרד צמח שניידר ושות’, עורכי דין.