הצגת מבצע כ"הנחה על הנחה" היא פרקטיקה שעלולה להטעות

ביום 12.9.2018 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין[1] שדן בפרקטיקה של עוסקים להציג הנחות על מוצרים באופן שבו ההנחה "מפוצלת" בין שני שיעורים.

חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 אוסר על עוסק לעשות כל דבר, במעשה או במחדל, העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה. בעניין הנדון הוגשה בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית נגד ניו פארם והמשביר לצרכן המלינה על הפרקטיקה של הצגת מבצע המכונה "הנחה על הנחה" (למשל, "הנחה של 35% + 20% הנחה נוספת על היתרה"). לטענת המבקשות, פרקטיקה זו היא מטעה, מאחר שצרכנים רבים חושבים בטעות שכדי לגלות את שיעור ההנחה הכולל עליהם לחבר את שני השיעורים המוצגים (למשל, 35+20), ואת הסכום (55) לגזור כאחוזים מהמחיר הראשוני.

בית המשפט קיבל את הטענה כי הצגת מבצעים כ"הנחה על הנחה" מקשה על ציבור הלקוחות לחשב את מחירו של המוצר הסופי ולהחליט אם לרכוש אותו, וכי הצגת ההנחה באופן זה עלולה להוביל לפחות חלק מהצרכנים למסקנה כי הם צפויים לשלם פחות ממחירו ה"אמיתי" של המוצר.

בית המשפט קיבל את הרושם שלא הייתה סיבה אחרת להציג את המבצע כהנחה נגזרת מהנחה פרט לכוונה להטעות, שכן הדרך הפשוטה ביותר היא לציין את שיעורה של ההנחה כולה. נפסק כי גם אם לכאורה אין מנוס מפיצול ההנחה לשיעורים שונים משום שחלק ממנה מיועד רק לחברים במועדון הלקוחות, ניתן להציג הנחה בשיעור מסוים (למשל 50%) לכלל הלקוחות והנחה בשיעור גדול יותר, שיינקב (למשל 68.5%), לחברי המועדון. נפסק כי הצגתם של המבצעים כ"הנחה על הנחה" מקשה על הצרכן בחישוב ההנחות, תורמת לבלבולו ויוצרת מראית עין של מבצע משתלם יותר משהוא באמת, ומשכך יש בכוחה להטעות, כפי שנאסר בחוק הגנת הצרכן. הדבר נכון במיוחד כאשר המחיר הסופי איננו מוצג ללקוח.

עוד נפסק כי הפרקטיקה האמורה עלולה להוות הפרה של הוראת סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן המחייבת עוסק להציג את מחירו הכולל של מוצר. מטרתה של הוראה זו להבטיח שיובהר לצרכן, בסכומי כסף ולא באחוזים, כמה עליו לשלם תמורתו. בפסיקתו הסתמך בית המשפט בין היתר על חוות דעת משפטית בנושא "הצגת מחיר של מבצעים" של היועצת המשפטית של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן מחודש אפריל 2015, שבה הובהר כי כי חלה חובה להציג את מחיר המוצר ולא להסתפק בהצגתו של שיעור ההנחה. בעניין הנדון, מאחר שהצרכן נדרש לחשב את שיעור ההנחה ואת הסכום שהמוצר יעלה לו על בסיס הפרסום, מבלי שהוצג המחיר לאחר ההנחות לצרכן, נפסק שיש אפשרות סבירה שתתקבל הטענה כי הופרו החובות שבחוק לנקוב במחיר המוצר לאחר ההנחה.

באשר לנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה, נפסק כי לכאורה הוכח שלחברי הקבוצה נגרם נזק ממוני, אם טעו בחישוב והסיקו ששיעור ההנחה גבוה יותר או שבזבזו זמן לצורך הבירור. כפי שנפסק, נזק זה הוא מהסוג שאליו נתכוון חוק הגנת הצרכן.

לבסוף, הבקשה לאישור התקבלה והתביעה אושרה כתובענה ייצוגית.

^{[1] ת"צ (ת"א) 35545-05-16 אילנית משה נ' ניו־פארם דראגסטורס בע"מ.}