פסיקה תקדימית: רכישה עצמית לא שוויונית של מניות, לא תיחשב כחלוקת דיבידנד רעיוני

בפסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.11.2020[1] פסק בית המשפט כי רכישת חברה את מניותיה (רכישה עצמית) מידי חלק מבעלי מניותיה, לא תיחשב למלווה בחלוקת דיבידנד רעיוני לבעלי המניות הנותרים בחברה. בפסק הדין נקט בית המשפט עמדה הפוכה לזו שנקט בית המשפט המחוזי בתל אביב בשני עניינים[2] אשר ניתנו בנסיבות דומות.

בעניין הנדון קבע בית המשפט כי אין ברכישה העצמית משום "התעשרות" אצל בעלי המניות הנותרים בחברה, שכן במקביל לעליית שיעור החזקותיהם בחברה שוויה של החברה התמעט (בערך שהוציאה לשם הרכישה העצמית). מעבר לכך פסק בית המשפט כי גם אילו הייתה התעשרות, היא לא "מומשה". עיקרון יסוד בדיני המס הוא עיקרון המימוש, שלפיו אין לחייב אדם במס על הכנסה שטרם מומשה (עליית ערך של נכס, אינה מהווה מימוש), ובמקרה זה בעלי המניות הנותרים לא "פגשו את הכסף".

בפסק הדין נמצא חידוש הלכתי נוסף (וליתר דיוק, "השבת עטרה ליושנה"), שלפיו כאשר נמצאות בפני הנישום שתי דרכים שונות להשגת מטרה כלכלית אחת, רשאי הנישום לבחור בדרך שתוצאת המס שלה נוחה יותר. העובדה שהמיסוי נוח יותר לנישום אינה מצדיקה את סיווגה מחדש של העסקה, כאילו נעשתה העסקה האחרת, שהמס עליה גבוה יותר.

רכישת עצמית של מניות חברה (Stock Repurchase או Share Buyback) היא פעולה שבה רוכשת חברה את מניותיה מידי אחד או יותר מבעלי מניותיה. עם רכישתן בידי החברה הופכות המניות ל"רדומות" (או "מניות באוצר"), כלומר המניות חדלות מלהקנות זכויות כלשהן כל עוד הן בבעלות החברה. במקרה שבו רכישה עצמית נעשית אך מחלק מבעלי המניות בחברה, גדלים שיעורי ההחזקות של בעלי המניות הנותרים בה. יחד עם זאת, שווין הכלכלי של ההחזקות אינו מבטא בהכרח עליית ערך, מאחר שחלק מהון החברה שימש לרכישה המניות. נשאלת השאלה האם יש לראות בשינוי הזכויות בידי בעלי המניות הנותרים בחברה, כדיבידנד רעיוני.

בטרם נתייחס לקביעה התקדימית שבפסק הדין בשאלה זו, נעמוד בקצרה על עמדת רשות המיסים בסוגיה ופסיקות בתי המשפט שניתנו בעבר בשאלה.

בעניין ברנובסקי נדונה רכישה עצמית שביצעה חברה של מניות אחת משני בעלי מניותיה, שהיו אחים, וזאת עקב סכסוך משפחתי שנתגלע ביניהם. הרכישה העצמית באותו מקרה נעשתה כחלק מהסכם פשרה שהושג בין האחים. בית המשפט פסק כי יש לסווג את עסקת הרכישה העצמית כעסקה דו-שלבית: בשלב הראשון חילקה החברה דיבידנד לבעלי מניותיה בגובה סכום הרכישה העצמית; ובשלב השני רכש בעל המניות הנותר את מניותיו של בעל המניות היוצא בתמורה לחלקו בדיבידנד שחילקה החברה. עם זאת נפסק כי אין בקביעה זו הלכה כללית בסוגיה, אלא פסק הדין סויג לנסיבות שבהן החברה שימשה בידי האחים מכשיר להסדר חלוקת הרכוש ביניהם.

בעניין בר ניר נדונה רכישה עצמית שביצעה חברה, בהתאם להסכם חלוקה שהתקשרה בו עם בעלי מניותיה, עקב סכסוך שנתגלע ביניהם. בהתאם להסכם רכשו שלושה מארבעת בעלי המניות בחברה את מניותיו של בעל המניות הרביעי ומכרו מניות אלה לחברה. פקיד השומה קבע כי יש לראות את מלוא התשלום ששולם לבעל המניות היוצא כדיבידנד בידי בעלי המניות הנותרים, כל אחד לפי חלקו במניות החברה. בערעור שהוגש פסק בית המשפט כי הרכישה העצמית נעשתה שלא מטעמים הקשורים לפעילותה העסקית של החברה, אלא לאינטרסים האישיים של בעלי המניות בה. בית המשפט התייחס לכך שהרכישה נעשתה על-פי פסק בוררות שחייב את רכישת מניותיו של בעל המניות היוצא על ידי בעלי המניות הנשארים או על-ידי מי שהם יקבעו. לפי זה קבע בית המשפט בענין בר ניר כי הרוכשים הם בעלי המניות הנותרים. מכיוון שבעלי המניות הנותרים, שרכשו את המניות, לא הביאו לרכישה "כסף מן הבית" נפסק כי יש לראות את הסכום ששולם לבעל המניות היוצא כדיבידנד שחילקה החברה לבעלי המניות הנותרים. יש להעיר, כי ניתן היה להגיע לאותה תוצאה, על יסוד העובדה שבעלי המניות הנותרים מכרו לחברה את המניות פרו-ראטה להחזקותיהם בחברה.

רשות המיסים עטה כמוצאת שלל רב על פסקי הדין בענין ברנובסקי ובר ניר. למרות העובדה שבשני המקרים סייג בית המשפט את פסק הדין לנסיבות המיוחדות של המקרה, מצאה רשות המסים לנכון לאמץ עמדה[3], כי זהו הדין בכל מקרה של רכישה עצמית של מניות, שאינה פרו-ראטה מכל בעלי המניות. לאמור, בחלופות חישוב שונות, יראו את בעלי המניות הנותרים כאילו קיבלו דיבידנד, ובו השתמשו לתשלום לבעל המניות שמכר את מניותיו. פסק הדין בענין בית חוסן, המסוקר לעיל, קובע את היפוכו של דבר – רכישה עצמית של מניות אינה יוצרת הכנסה מדיבידנד בידי בעלי המניות הנותרים בחברה.

חשוב להדגיש כי פסק הדין ניתן בערכאה מחוזית, ולכן אין בו הלכה המחייבת בתי משפט לפסוק באופן דומה. כפי שראינו, קיימות בפסיקה גם דעות נוגדות אשר יכולות להישנות בפסיקה עתידית בסוגיה המשפטית שבענייננו. על רקע אי-הוודאות בפסיקה, אנו ממליצים להסתייע בייעוץ משפטי בטרם ביצוע רכישה עצמית של מניות.

[1] ע"מ (מחוזי חיפה) 71455-12-18 בית חוסן בע״מ נ' פקיד שומה עכו (פורסם בנבו, 01.11.2020).

[2] עמ"ה (מחוזי תל אביב-יפו) 21268-06-11 ברנובסקי נ' פקיד שומה גוש דן (פורסם בנבו, 21.01.2014); ע"מ (מחוזי תל אביב-יפו) 1100-06  בר ניר נ' פקיד שומה גוש דן (פורסם בנבו, 16.11.2014).

[3] חוזר מס הכנסה מספר 2/2018 בנושא: רכישה עצמית של מניות בהתאם לחוק החברות (פורסם ביום 11.1.2018).

המידע שלעיל הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי, ואין להסתמך עליו. כל הזכויות שמורות למשרד צמח שניידר ושות’, עורכי דין.