פיצויים בגין ביטול הסכם הפצה שלא כדין

ביום 15.7.2018 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין[1] אשר דן בטענה לביטול הסכם הפצה שלא כדין ופסק פיצויים בסך של למעלה מ-21,000,000 ש"ח לחובת הצד שביטל את ההסכם.

באותו מקרה דובר בהסכם הפצה שנחתם בשנת 2010 בין ספקית למפיצה ובמסגרתו קיבלה המפיצה את הזכות הבלעדית להפיץ ולמכור בארץ את המוצרים המיובאים על-ידי הספקית – מוצרי מותג הוודקה "ואן-גוך". הוסכם כי תקופת ההסכם תסתיים ביום 31.12.2016, אולם בתחילת שנת 2015 הספקית הודיעה למפיצה על ביטול הסכם ההפצה מיידית, וזאת משלושה נימוקים: האחד – הפרה של סעיף הבלעדיות בהסכם ההפצה; השני – שיווק וקידום מוצרי וודקה מתחרים על חשבון מוצרי הספקית; והשלישי – הסכם ההפצה הוא "הסדר כובל". עם קבלת הודעת הביטול המפיצה הגישה בקשה בהולה לצו מניעה זמני (שנדחתה) ותביעה לפיצויים.

בית המשפט דן בהרחבה בטענת הספקית כי הסכם ההפצה מהווה הסדר כובל ועל כן דינו בטלות מיידית, ודחה אותה (לסקירה רחבה של הדיון בטענת ההסדר הכובל לחצו כאן). ביחס לשתי הטענות הנותרות – כי המפיצה הפרה את סעיף הבלעדיות בהסכם וכי השקיעה את מירב מאמציה בקידום וודקה אחרת על חשבון המותג מושא הסכם ההפצה – בית המשפט פסק כי הספקית לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה; וגם אם היו הפרות כנטען, הספקית השלימה עמן למעשה מתוך שיקול עסקי להמשיך ולהתקשר עם המפיצה בהסכם ההפצה, בכך שהאריכה את הסכם ההפצה מספר פעמים לאחר התראה חד-פעמית. מסיבות אלה, בין היתר, כל עילות הביטול שהחברה העלתה נדחו על-ידי בית המשפט, אשר קבע שהביטול היה שלא כדין. לאחר שסקר את הראיות בית המשפט פסק כי הסכם ההפצה למעשה בוטל על-ידי הספקית עקב היעדר כדאיות כלכלית להסכם ההפצה, כאשר עילות הביטול באו לעולם בחוסר תום לב כדי להצדיק את ביטול ההסכם.

לטענת המפיצה, מאחר שהביטול היה בניגוד לדין, על הספקית לשלם לה "פיצויי קיום"[2] הבאים לפצות על הנזק שנגרם לה, שהוא הרווח הצפוי שנמנע ממנה עקב הביטול. לטענתה, מאחר שהסכם ההפצה אמור היה להסתיים ביום 31.12.16 אך בוטל בתחילת פברואר 2015, הרי שנמנעו ממנה רווחים של שנתיים בקירוב.

בית המשפט קיבל את טענת המפיצה וקבע כי הנתונים שהובאו על-ידיה והוכחו מהווים בסיס מספק לפסיקת הפיצוי. למרות שהמפיצה לא הגישה חוות דעת מומחה, בית המשפט נסמך בפסיקת הפיצוי על דוח רווח והפסד של המפיצה לשנת 2014, על דו"ח מכירות לשנת 2014 ועל נייר עמדה שערכה הספקית בשנת 2013. מבסיס הרווח של שנת 2014, כפי שבא לידי ביטוי בדוח רווח והפסד, חישב בית המשפט את מניעת הרווח לשנת 2015 לתקופה שממועד הודעת הביטול ועד לסוף השנה עם צפי עליה של 3% ברווחים לשנה; ועל בסיס נתונים אלו קבע גם את סכום הרווח שנמנע מהמפיצה לשנת 2016 על-פי צפי לעליה נוספת של 3% ברווחים לשנה. בסך הכל פסק בית המשפט לטובת המפיצה פיצויים בסכום של למעלה מ-21,000,000 ש"ח בגין מניעת רווח בשל ביטול הסכם שלא כדין.

יצוין כי לזכות המפיצה עומדת זכות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, אך נכון למועד כתיבת שורות אלו ערעור כאמור לא הוגש.


[1] ת"א 35723-02-15 הכרם – משקאות חריפים בע"מ ואח' נ' ארודן בע"מ.

[2] פיצויים שנועדו להעמיד את הנפגע במצב שבו היה נמצא לולא הופר החוזה.

כתוב/כתבי תגובה