משלוח דבר פרסומת ללא הסכמה מפורשת והסרה מרשימת התפוצה לפי "חוק הספאם"

 

ביום 18.12.2016 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב באופן חלקי בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סלקום, בעניין הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ("חוק הספאם"). בהחלטה דן בית המשפט באפשרותו של מפרסם לשלוח דבר פרסומת בלא קבלת הסכמה מפורשת מהנמען ובחובת המפרסם לאפשר לנמען להסיר עצמו מרשימת התפוצה באופן נוח ופשוט.

חוק הספאם אוסר על מפרסם לשגר דבר פרסומת בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב; עם זאת, מפרסם רשאי לשגר דבר פרסומת אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל התנאים הבאים: (1) הנמען מסר פרטיו במהלך רכישת מוצר או שירות, והמפרסם הודיע כי הפרטים שנמסרו ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו; (2) המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת, והנמען לא עשה כן; (3) דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמור בתנאי הראשון. חוק הספאם קובע עוד כי בכל מקרה הנמען רשאי, בכל עת, להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת, בהודעה שתינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירתו. הפרת הוראות חוק הספאם מהווה עבירה פלילית ועוולה אזרחית, כאשר בית המשפט רשאי לפסוק בגינה פיצויים בסכום של 1,000 ש"ח ללא הוכחת נזק בעבור כל דבר פרסומת.

בבקשה לתביעה ייצוגית טענו המבקשים כי קיבלו מסלקום דברי פרסומת בהודעת טקסט (SMS), וכאשר ביקשו להסיר עצמם מרשימת התפוצה נאלצו להתקשר למספר המופיע בהודעה ("להפסקת הודעות מסוג זה חייג 795*"), אלא שבכל המקרים שבהם התקשרו למספר המתינו עשרות דקות ללא מענה שבמהלכן נאלצו להקשיב לפרסומות רבות נוספות של סלקום, עד אשר התייאשו או עד שהשיחה התנתקה מעצמה. לבסוף פנו המבקשים לסלקום בכתב ודרשו להפסיק את הטרדתם; המבקש הראשון לא נענה מעולם, ואילו המבקש השני הצליח לבסוף להסיר עצמו מרשימת התפוצה אך לא פוצה חרף דרישתו.

לטענת המבקשים, דרישת חוק הספאם ל"הסכמה מפורשת" משמעה כי לא ניתן להסתפק בפחות מאמירה פוזיטיבית ברורה מטעם הנמען, הבאה לידי ביטוי בפעולה אקטיבית – פעולה שמעולם לא נקטו. לטענת סלקום, אומנם המבקשים לא נתנו הסכמה מפורשת, אך שלושת התנאים הקבועים בחוק הספאם שלפיהם ניתן לשלוח דבר פרסומת בהיעדר הסכמה מפורשת, התקיימו.

במקרה הנדון שני המבקשים חתמו על הסכם לקבלת שירותים מסלקום ובו הודיעה סלקום לרוכשי שירותיה, באופן מודגש, כי היא תהא רשאית לשלוח דברי פרסומת וכי מנוי שאינו מעוניין בכך רשאי לפנות לשירות הלקוחות שלה. בית המשפט קבע כי די בחתימה על ההסכם האמור, ובכך הוכיחה סלקום שהיא מודיעה כדין למנוייה על כך שהיא רשאית לשלוח דברי פרסומת וכי כל מנוי רשאי להודיע כי הוא מסרב לכך.

עוד טענו המבקשים כי דברי הפרסומת שנשלחו ב-SMS לא אפשרו את הסרתם באמצעות SMS אלא באופן מכביד ומייגע – התקשרות למספר טלפון שלא ניתן בו כל מענה. בית המשפט קיבל טענה זו, וקבע כי הפרוצדורה למשלוח הודעת סירוב, שלא באותו האמצעי שבאמצעותו נשלח דבר הפרסומת, נדרשת להיות נוחה ופשוטה, ואילו בענייננו הפרוצדורה למשלוח הודעת סירוב הייתה מכבידה ואפילו בבחינת "לעג לרש". בית המשפט העיר כי אילו סלקום הייתה מפנה למספר טלפון שבאמצעותו ניתן למסור הודעת סירוב, מבלי להמתין כלל על הקו ומבלי שיהיה בכך לכפות האזנה לפרסומות רבות נוספות, הרי שניתן היה לקבוע כי הדבר עומד בדרישות החוק. אלא שסלקום התישה את צרכניה, אשר כל מבוקשם היה שלא להיכלל ברשימת התפוצה של דברי הפרסומת מטעמה, ואילצה אותם לשמוע משך דקות ארוכות פרסומות שמהן ניסו להימנע. לפיכך, נמצא כי לכאורה סלקום לא עמדה בהוראות הדין ביחס לדרך ההסרה מרשימת התפוצה ולמשלוח הודעת סירוב.

יש לציין כי בעת אישור הבקשה כאמור לעיל בית המשפט קבע כי לכאורה נגרם נזק לחברי הקבוצה (נזק ממוני ונזק בלתי ממוני), מאחר שפיצוי ללא הוכחת נזק אינו ניתן לתביעה במסגרת של תובענה ייצוגית.

כתוב/כתבי תגובה