מה פרשנות הביטוי "הזול מביניהם" בתנאי מבצע ברכישת למעלה מזוג פריטים?

ביום 29.10.2018 נתן בית משפט המחוזי מרכז פסק דין[1] העוסק בשאלה כיצד יש לפרש את הביטוי "הזול מביניהם" בתנאי מבצע במקרה שבו הלקוח רוכש למעלה מזוג פריטים ברכישה אחת.

במקרה הנדון, רשת חנויות ספרים פרסמה מבצע שלפיו ברכישה של צמד ספרים לקוחות הרשת יהיו זכאים לקבל "80% הנחה על הספר השני", כאשר תנאי התקנון והפרסום קבעו כי ההטבה תינתן עבור הספר "הזול מביניהם". המבקשת ביקשה לנצל הטבה זו ברכישת שני זוגות ספרים – זוג ראשון במחיר 78 ש"ח לכל ספר וזוג שני במחיר 68 ש"ח לכל ספר. בבואה של המבקשת לשלם, העניקה לה הרשת את ההנחה על הפריטים הזולים ביותר מסך הפריטים ברכישה (היינו זוג הספרים השני).

לטענת המבקשת, אופן חישוב זה של ההנחה אינו מתיישב עם לשון הפרסום. צרכנים המבקשים לממש את ההטבה מספר פעמים ברכישה אחת מצפים כי הם יזכו לקבל את ההנחה המירבית האפשרית (כלומר, כי הרשת תעניק הנחה של 80% לספר הזול מבין כל זוג ספרים, ובמקרה דנן – הנחה עבור ספר אחד בשווי 78 ש"ח והנחה עבור ספר אחד בשווי 68 ש"ח). עוד טענה המבקשת כי הרשת עצמה נהגה להעניק את ההנחה המירבית במכירותיה באתר האינטרנט ואף במספר מקרים בודדים, בחנויות הרשת עצמה.

רשת הספרים מן הצד השני טענה כי אין כל התחייבות מצידה להעניק הנחה למוצר הזול מבין צמד מוצרים, להבדיל מהמוצרים הזולים מבין כלל סל הרכישה, וכי פרשנותה של המבקשת מרחיבה את המבצע ומטילה על המשיבה להעניק הנחה נוספת שלא הוצעה במסגרת התנאים המקוריים. עוד טענה כי אין להסיק גזירה שווה בין מתן הנחות בסניפי הרשת הפיזיים לבין מתן הנחות באתר האינטרנט, שהוא פלטפורמה שונה המצדיקה מתן הנחות מוגדלות, ואילו ביחס להגדלת ההנחות בסניפי הרשת הפיזיים טענה כי אלו נערכו לשיקול דעתה, במקרים ספציפיים וכדי לרצות לקוחות מסוימים, ואינם מעידים על תנאי מבצע שונים.

בית המשפט פסק כי לשון הפרסום אינה ברורה דיה ומצריכה פרשנות. כל אחת מן הפרשנויות שהציעו הצדדים ביחס לביטוי "הזול מביניהם" יכולה להתיישב עם לשון החוזה, אך בנסיבות אלה, שבהן מדובר בחוזה צרכני אחיד, יש לתת משקל לכלל הפרשנות נגד המנסח, ולקבל את פרשנותה של המבקשת. כלל זה קובע שכאשר למסמך משפטי יש שתי פרשנויות סבירות במידה דומה, וכאשר המסמך נוסח על-ידי צד אחד, יש להעדיף את המשמעות המיטיבה עם הצד השני, שלא ניסח את המסמך.

בית המשפט הגיע למסקנה זו בין היתר מאחר שהרשת עצמה (המנסחת) פעלה בהתאם לפרשנות זו במכירות באתר האינטרנט ובחלק מהמכירות בסניפיה. נפסק כי המתקשר הטיפוסי מניח שהספק יהיה הוגן ויפעל כלפיו על בסיס שוויון בינו לבין הלקוחות האחרים. בענייננו התנהלותה של הרשת לא הייתה שוויונית לכאורה, אף שההתקשרות עם הלקוחות היא זהה.

לבסוף, הבקשה לאישור התקבלה והתביעה אושרה כתובענה ייצוגית.


[1] ת"צ (מרכז) 55389-02-17 מרים וימן נ' צומת ספרים 2002 – שותפות מוגבלת.

כתוב/כתבי תגובה