זכאות מתווך עסקי לדמי תיווך ו"הרמת מסך מדומה"

ביום 5.6.2017 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין[1] בעניין התנאים שבהם יהיה זכאי מתווך עסקי לדמי תיווך והתנאים שבהם יתעלם בית המשפט ממסך ההתאגדות המפריד בין חברה לבעלי מניותיה.

התביעה הוגשה על-ידי מתווך עסקי אשר תיווך בין איש עסקים ישראלי לבין איש עסקים מחו"ל בעסקה של רכישת תאגיד בבולגריה וקבלת מימון לרכישת מניותיה של "בזק" הישראלית. הנתבע, איש העסקים הישראלי, חתם על הסכם התיווך באמצעות חברה זרה שבשליטתו, ולא באופן אישי. לאחר ששולמו למתווך חלק מן הסכומים התעוררה מחלוקת בין הצדדים בעניין הסכומים הנותרים.

התנאים לזכאותו של מתווך עסקי לדמי תיווך

בית המשפט פסק, בהסתמך על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, כי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 אינו חל על מתווך עסקי, אך ככלל, זכאות לדמי תיווך מותנית בקיומם של שני התנאים הבאים: (א) קיים הסכם תיווך, מפורש או משתמע; ו-(ב) המתווך היה הגורם היעיל להתקשרות בעסקה אשר לבסוף נכרתה. בהיעדר הסכמה אחרת בהסכם התיווך, זכותו של המתווך לקבל תשלום תהיה כפופה להשגת מטרת התיווך, כלומר לכך שתיכרת עסקה בין הגורמים שביניהם תיווך.

בענייננו, העסקה לרכישת התאגיד הזר לא הושלמה, בעוד שעסקת מימון המניות הושלמה. עם זאת, נפסק כי במקרה דנן הסכמת הצדדים הייתה שהזכאות לתשלום דמי תיווך לא מותנית בהשלמת העסקאות.

"הרמת מסך מדומה"

כלל יסוד בדיני חברות קובע את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, כאשר בין החברה לבעלי מניותיה מפריד "מסך התאגדות". "הרמת מסך" היא חריג לעקרון זה, המאפשר לבית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, וזאת במקרים חריגים שבהם אדם עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. "הרמת מסך מדומה" אינה כוללת הרמה של מסך ההתאגדות (ולפיכך בית המשפט גם אינו בוחן את התנאים הקבועים בחוק להרמת מסך) אלא התעלמות ממנו, וזאת במקרים שבהם מנסה בעל המניות להימנע, בחסות מסך ההתאגדות, מלקיים חיוב שהוא קיבל על עצמו. כתוצאה מהרמת המסך המדומה מזוהה בעל המניות עם החברה ועם חיוביה.

בענייננו, אומנם הגורם אשר חתום על הסכם התיווך היה חברה זרה אשר בשליטתו העקיפה של הנתבע, ולא הנתבע במישרין, אך בית המשפט פסק כי בנסיבות העניין יש להתעלם ממסך ההתאגדות ולבצע "הרמת מסך מדומה", שמשמעה כי הנתבע יחוב באופן אישי בהתחייבות של החברה הזרה. בית המשפט מצא כי ההתקשרות בהסכם התיווך נעשתה באמצעות התאגיד באופן מלאכותי, בעוד שבפועל ההתחייבות כלפי המתווך הייתה התחייבות אישית של הנתבע עצמו.

נפסק כי הנתבע עשה שימוש במספר תאגידים שבשליטתו על מנת להתחייב בהתחייבויות שונות כאשר אין הסבר המניח את דעת בשאלה מדוע נלקחה כל התחייבות דווקא על-ידי אותו תאגיד (או על-ידי תאגיד בכלל ולא באופן אישי). כך למשל, במזכר ההבנות שנחתם לגבי רכישת התאגיד הבולגרי התקשרה חברה אחת שבשליטת הנתבע, בעוד שהסכם התיווך, אשר נועד לתווך באותה העסקה ממש, נחתם על-ידי חברה אחרת שבשליטתו.

עוד פסק בית המשפט כי המסקנה שההתקשרות בהסכם התיווך באמצעות התאגיד הייתה מלאכותית מקבלת משנה תוקף לנוכח היותו של התאגיד האמור "קליפה ריקה", שאין לו תוכן כלשהו, לרבות הון, פעילות עסקית או ניהול שוטף, ועל כן שימש התאגיד בידי הנתבע כמכשיר שבאמצעותו ניסה להרחיק עצמו מן ההתחייבות לשלם את דמי התיווך המוסכמים. הדבר מעיד על כך שהנתבע ניסה להתחמק מתשלום התחייבויותיו תוך ניצול מסך ההתאגדות באופן מלאכותי, ועל כן נפסק כי יש להתעלם ממסך ההתאגדות האמור.


[1] ת.א. (חי') 375/08 זאב רום נ' גד זאבי.

כתוב/כתבי תגובה