המועד הקובע להערכת שווין של אופציות בלתי סחירות לצורכי חלוקת רכוש בעת גירושין

ביום 17.9.2018 נתן בית המשפט המחוזי מרכז (לוד) פסק דין[1] הדן בשאלה מהו המועד לקביעת שווין של אופציות בלתי סחירות (שמרביתן הבשילו בעת הנישואין), לצורך חלוקתן בין בני זוג בהליך גירושין.

אחת מהדרכים הנפוצות והמקובלות לתגמול עובדים בחברות הייטק, ובפרט בחברות הייטק בתחילת דרכן, היא הענקת אופציות המאפשרות לעובד לרכוש מניות של החברה במחיר קבוע. בין היתר, האופציות משמשות ככלי לתגמול עובד על הישגיו, להגברת תחושת המעורבות והמחויבות של העובד כלפי החברה וכתמריץ להישארותו בחברה. הפוטנציאל הכספי הגלום באופציה בלתי סחירה מתממש בעת מכירת החברה או בעת הנפקתה לציבור, כאשר העובדים רשאים לממש את האופציות שברשותם וכך הם זוכים ל"נתח" במכירה.

במקרה הנדון בני זוג נפרדו בשנת 2012 והתגרשו בפועל בשנת 2013 ומועד הקרע (מועד פרידת הצדדים) נקבע לשנת 2012. במהלך תקופת נישואיהם הוענקו לבעל אופציות בלתי סחירות של החברה שבה עבד אשר מרביתן הבשילו עוד בתקופת הנישואין. בין הצדדים התגלעה מחלוקת, בין היתר, בנוגע למועד הראוי להערכת השווי של אופציות אלו לצורך חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים בין הצדדים. בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קבע כי המועד הראוי להערכת שוויין של האופציות שלהן זכאית המשיבה הוא מועד מימושן בפועל – מועד עתידי שטרם הגיע.

הבעל הגיש ערעור על קביעה זו וטען כי המועד הראוי להערכת השווי של האופציות צריך להיות מועד הקרע בין הצדדים. בין היתר טען הבעל כי דחיית מועד הערכת השווי למועד מימוש האופציה בפועל פוגעת בעיקרון ה"פרידה הנקייה" ויוצרת שותפות קניינית בין הצדדים אשר משמרת את הקשר בינם, בניגוד לעקרונותיו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. האישה מנגד טענה כי עיקרון השוויון הוא העומד ביסוד הסדר איזון המשאבים, ועקרון זה כולל גם את השוויון בהזדמנויות הכלכליות שנוצרו במהלך הנישואין, ולפיכך אין זה ראוי שרק לאחד הצדדים תהיה הזכות לנצל את מלוא הפוטנציאל הכספי הגלום באופציות.

בענייננו, על הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון המחילות את עקרון איזון המשאבים. הליך איזון המשאבים כולל מספר שלבים, ובעיקרם – קביעת מועד הקרע, קביעת כלל נכסי בני הזוג שאותם יש לאזן, איזון הנכסים על-ידי הערכת שווים וחלוקת הפער שבין ערך נכסי בן הזוג האחד לערכם של נכסי בן הזוג השני. בדרך כלל המועד שבו ייבחן שווי הנכסים יהיה מועד הקרע, לפי כלל "הפרידה הנקייה" (Clean Break) שעיקרו ניתוק כל קשר כלכלי בין בני זוג אחר מועד הקרע; אך בית המשפט רשאי לחרוג מכלל זה כאשר יש בו כדי לקפח באופן בלתי סביר מי מהצדדים.

בית המשפט המחוזי דן באופייה הייחודי של האופציה, שערכה מתגבש רק בעת מימושה, והסביר שיתכן ששווי המניה תחת האופציה יאמיר או ירד, לעיתים באופן משמעותי, ממועד הקרע בין בני הזוג ועד למועד מימושה בפועל. לכן, ודאות באשר לשוויה של אופציה תחול אך ורק במועד מימושה בפועל ואילו הערכת שווי במועד הקרע תספק ערך משוער או חלקי של שוויה האמיתי. ערכי האופציה בתקופה הקודמת למימוש יכולים להיות זניחים ביותר ביחס למועד מימושן לאחר רכישת החברה. הציפיה לרווח, אותה ציפייה שזרעיה נטמנו כבר במהלך תקופת הנישואין, אפשר שתבוא לידי מימוש אך ורק עם מימושן בפועל של האופציות. לפיכך, ולצורך הגשמת התכלית של חוק יחסי ממון שהיא חלוקה שוויונית והוגנת של נכסי בני הזוג, יש לאפשר לבני הזוג לחלוק באופן שוויוני את הסיכון והפוטנציאל הגלום באופציה, ויש לראות במועד המימוש בפועל של האופציה כמועד הקובע לעניין שוויה.

בית המשפט ציין כי לדברים אלו יש אף משמעות רבה יותר כאשר מדובר בחברות הזנק, שבהן לעיתים נכון בן הזוג לוותר על קריירה משמעותית מתוך רצון לתמוך בבן הזוג האחר ומתוך שאיפה לחלוק בהצלחתו ולהיות "שותף לחלום". "החלום" שאותו חלקו בני הזוג במהלך חיי הנישואין ימומש רק באמצעות הנפקה או רכישה בידי צד שלישי, ולפיכך יש לקבוע ולהעריך את שווי האופציה לאותו מועד – גם אם ייתכן שערך מניית החברה ירד כיוון שלא יימצא גורם המעוניין לרכשה.


[1] עמ"ש (מרכז) 19796-09-17 י. צ נ' ש. ס. צ.

כתוב/כתבי תגובה