אחריות שומרי הסף של שוק ההון על השקעות בניירות ערך

 

ביום 30.4.2019 נתנה המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין[1] העוסק באחריותם של "שומרי הסף" של השקעות – יועצי ומנהלי השקעות – להשקעות המבוצעות עבור לקוחותיהם.

במקרה הנדון השקיעו התובעים כ-26 מיליון ש"ח בקרנות זרות באמצעות בית השקעות ושני בנקים ישראליים. התובעים ייחסו את אובדן הכספים שהושקעו למעשיהם ומחדליהם של בית ההשקעות ומנהליה, אשר לטענתם פעלו ברשלנות, הפרו את הסכם הניהול וחרגו מהנחיות המשקיעים. בנוסף טענו התובעים כי ייעוץ הבנקים להשקעת הכספים בקרנות הזרות הוביל אותם לאבדן הכספים.

הבנקים – התובעים טענו כי הבנקים הם מונעי הנזק הזול ביותר כשבידיהם הכלים לבחון את אפיקי ההשקעות באופן שימנע נזק העלול להיגרם ללקוח מהשקעותיו. בפסיקה נדונו רבות חובת הזהירות וחובות האמון שחייבים בנקים ללקוחותיהם. במערכת היחסים שבין הבנק ללקוח הוטלו על הבנק חובות מוגברות של זהירות ותום לב, אך אלה אינן מוחלטות ויש לבחון את הנסיבות של כל מקרה לגופו. כך לדוגמא, החובות המוטלות על בנק אשר נתן ייעוץ בגין השקעות והחובות המוטלות על בנק אשר ביצע פעולות טכניות של קנייה ומכירה של ניירות ערך אינן זהות.

הבנק הבינלאומי – בעניין הנדון הלקוח, שהיה בעל ניסיון בהשקעות בשוק ההון, הגיע לבנק כשהוא מלווה במנהל קרן ההשקעות הזרה שבה הוא מעוניין להשקיע ולאחר שגיבש דעתו ביחס לסכום וחלוקת ההשקעה. בית המשפט קבע כי במקרה כזה, שבו לא ניתן ללקוח ייעוץ ביחס להשקעה בקרנות הזרות אלא מעורבותה של יועצת ההשקעות של הבנק הייתה באופן הטכני בלבד של הוצאת ההשקעה לפועל, הבנק לא הפר את חובת האמון כלפי הלקוח.

בנק הפועלים – מתן ייעוץ על-ידי הבנק מטיל עליו חובות שונות כלפי הלקוח מכוח הדין[2]. יועץ השקעות סביר המועסק על-ידי בנק במחלקה מיוחדת המטפלת בלקוחות בעלי הון נדרש לבחון את מידת הכדאיות של ההשקעות המבוצעות על-ידי הלקוח, כאשר יועץ ההשקעות מספק ללקוח ייעוץ ביחס לאותן השקעות. כמו כן, על יועץ ההשקעות מוטלת החובה להתאים את הייעוץ לצרכי הלקוח, להודיע על סיכונים מיוחדים הגלומים בהשקעה, לבצע בדיקות שונות ומתן פירוט ללקוח, וכל זאת לנוכח בחינת ההיסטוריה של ההשקעה הנדונה[3]. עם זאת, במקרים שבהם מדובר על סכומי השקעה גבוהים באפיק פיננסי מורכב, שמורה ליועץ ההשקעות הזכות להצהיר בפני הלקוח כי אינו יכול לספק ייעוץ ביחס להשקעה במכשיר פיננסי זה ולהבהיר ללקוח כי אינו מספק לו ייעוץ ביחס לאותן ההשקעות.

בעניין הנדון בית המשפט קיבל את טענת התובעים שלפיה היועצת מטעם הבנק סיפקה לתובעים ייעוץ ביחס להשקעה בקרנות הזרות וכי לבנק היה חלק בהמשך החזקת יחידות ההשתתפות בקרנות, זאת אף שהתובעים לא רכשו את אחזקותיהם בקרנות מכוח הייעוץ שקיבלו. משלא הובהר ללקוח שיועצת הבנק לא מספקת לו ייעוץ, הבנק התרשל כלפי התובעים בהפרתו את החובות החלות עליו מכוח הדין והוטלה עליו האחריות לנזק שנגרם לתובעים כמי שביצע עוולת הפרת חובה חקוקה.

בית ההשקעות – בית המשפט פסק כי על מנהלי ההשקעות חלה החובה לפעול במקצועיות, במיומנות ובשקידה ולבחון את אפיקי ההשקעות שנבחרים לשם השקעת כספי לקוחותיהם. מנהל השקעות סביר נדרש לקבל לידיו את מלוא המידע הרלוונטי ולבחון אותו במידה סבירה ובמינון המתאים. בעניינו נפסק כי אילו מנהלי ההשקעות היו בוחנים בצורה מלאה ומעמיקה את מסמכי הקרנות, היה עליהם לזהות את הסיכונים הגלומים בהשקעות אלו ולהתריע על כך בפני התובעים, שמצדם היו יכולים למשוך את כספם בשלב מוקדם יותר ובכך להקטין את הנזק שנגרם להם. בית המשפט אף הטיל על נושאי המשרה בבית ההשקעות אחריות אישית לנזקים שנגרמו לתובעים מההשקעות בקרנות.

רואה החשבון – טענת התובעים היא כי רואה החשבון של הקרנות הזרות התרשל בתפקידו כשלא התריע על מצבן הכלכלי הקשה של הקרנות הזרות, שלא תאם את התשואות שעליהן דיווח. בית המשפט קבע כי רואה החשבון חב בחובת זהירות כלפי משקיעים, ועליו לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי לוודא את מהימנותם של המצגים המופיעים בדוחות הכספיים. בעניינו, למרות שהדוחות הכספיים לא פורסמו לציבור בפועל, בית המשפט פסק כי היה על רואה החשבון לצפות שהדוחות יפורסמו ושמשקיעי הקרנות יסתמכו עליהם. נפסק כי רואה החשבון פעל בניגוד לסטנדרט המצופה מרואה חשבון מבקר והפר את חובת הזהירות כלפי המשקיעים.


[1] ת.א. (ת"א) 26522-06-14 שמואל מנדזיצקי נ' סופיריור בית השקעות בע"מ ואח'.

[2] חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995.

[3] סעיפים 11, 12, 13, 14(א) ו-18 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995.

כתוב/כתבי תגובה