בית המשפט המחוזי מרכז (לוד) קיבל לאחרונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית1 שטענתה פגם סדרתי במספר דגמי רכב, בהתבסס על תכתובות שהתנהלו בין היבואנית והיצרנית.

באותו עניין נדונו דגמי רכבים שיוצרו החל משנת 2009, אשר נטען כי הם בעלי פגם סדרתי הגורם לצריכת שמן מופרזת. נטען כי המשיבות – היצרנית והיבואנית הישירה – היו מודעות לקיומו של הפגם ולכך שעדכוני התוכנה שהוטמעו ברכבים לא תיקנו את הפגם, אך המשיכו בשיווק הרכבים ובהסתרת הפגם מן הצרכנים. המשיבות, מצדן, הכחישו את קיומו של הפגם, ועמדו על כך שכל תלונה שהתקבלה טופלה בזמן אמת, לשביעות רצונם של הלקוחות.

ככלל, בהליכי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שבבסיסה טענה לפגם ברכב, חוות דעתו של מומחה בתחום הרכב ועדותו של המומחה בבית המשפט מהווים נדבך עיקרי במסד הראיות שמוצג על-ידי המבקשים. באותו מקרה, בית המשפט קבע כי חוות הדעת ועדותו של המומחה מטעם המבקשים רוויות סתירות ונתונים חסרים, ועל כן אינן יכולות להוות בסיס לקביעות כלשהן.

במסגרת הליך גילוי המסמכים הורה בית המשפט למשיבות לחשוף תכתובות דוא"ל שהוחלפו ביניהן, לרבות תכתובות עם המוסכים המורשים. המשיבות ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, אך ערעורן נדחה. לבסוף, בית המשפט קיבל את בקשת האישור תוך הסתמכות כמעט בלעדית על תכתובות אלה.

מדובר ב-24 תכתובות שנפרשו על פני כשנתיים, ותוכנן הביא את בית המשפט לקבוע, בין היתר, כי הן היבואנית והן היצרנית היו מודעות לפגם; כי קמפיין השירות שהושק לא תיקן את הפגם; וכי היבואנית המשיכה לשווק את הדגם הרלוונטי הגם שהייתה מודעת לפגם, מבלי שיידעה את ציבור הצרכנים על קיומו.

חשוב לציין כי בית המשפט סבר שהעובדה שתכתובות הדוא"ל עסקו בדגם מסוים בלבד מלמדת כי בדגמים האחרים לא הייתה בעיה דומה, ועל כן בקשת האישור בעניינם נדחתה. בית המשפט עוד קבע כי הנחיות מקצועיות של היצרן ביחס לטיפול בתקלה מסוימת לא יכולות לבסס בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ואין בהן כדי לעמוד ברף הראייתי הנדרש, וזאת, בין היתר, משיקולי מדיניות רוחביים: "יש לדעתי להיזהר ממצב בו חברות כמו המשיבות יצטרכו לחשוש מלשלוח מסמכים במסגרתם יתעדו עשיית מאמצים לספק פתרונות לבעיות שהתעוררו, מתוך חשש כי עצם קיומם של מסמכים מקצועיים מסוג זה די יהיה בו עצמו כדי להקים עילת תביעה ייצוגית כנגדן".

בהמשך, בית המשפט נדרש לטענת ההגנה שלפיה לא היו חריגות מתצרוכת השמן הקבועה בספר הרכב. בית המשפט קבע כי המשיבות לא יכולות להסתמך על תצרוכת השמן הקבועה בספר הרכב, משום שספר הרכב איננו חלק מתנאי עסקת המכר. בנוסף, בית המשפט התייחס לכך שמהתכתובות בין המשיבות עולה כי הן עצמן סברו שצריכת השמן המקסימלית הקבועה בספר הרכב איננה סבירה.

באשר להיסטוריות הטיפולים של רכבי המבקשים, בית המשפט קבע כי ניתן ללמוד מהם שחלק מהמבקשים לא ביצעו את הטיפולים העיתיים הנדרשים ברכב, וקבע כי במצב זה ספק אם צריכת השמן הגבוהה מהווה ראיה לפגם מולד במנוע.

לסיכום, מדובר במקרה שבו בקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת על אף היעדר חוות דעת מומחה ראויה, תוך הסתמכות כמעט בלעדית על תכתובות שהוחלפו בין היבואנית ליצרנית. ההחלטה כוללת גם קביעות עקרוניות ביחס למשקלן הראייתי של הנחיות מקצועיות וביחס להשלכות של אי-ביצוע טיפוליים עיתיים ברכב.

[1] ת"צ 22585-07-15 תאופיק נסאר ואח' נ' צ'מפיון מוטורס ישראל ואח' (נבו 10.1.2024).