ביום 3.1.2022 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב החלטה1 בשאלות מהי תביעת סרק וכיצד ניתן לסווג בקשה לאישור תובענה ייצוגית שמוגשת לבית המשפט כתביעת סרק.

המושג "תביעת סרק" מבטא חשש מפני שימוש לרעה של תובעים ייצוגיים ובאי כוחם בהליך של תובענה ייצוגית. החשש הוא כי לנוכח העלויות הגבוהות הכרוכות בניהול תובענה ייצוגית, ובשל הסכומים הגבוהים הנתבעים, עצם הגשת בקשת האישור – גם אם מדובר בבקשת סרק – תפעיל על הנתבע לחץ להגיע להסדר פשרה ולשלם גמול ושכר טרחה לתובע הייצוגי ולבאי כוחו.

בחינת השאלה האם מדובר בבקשת סרק תתבצע בעת ההכרעה בבקשת האישור, בעזרת שני שלבים:

בשלב הראשון תיבחן מידת הסיכון בהגשת ההליך. תביעת סרק היא תביעה המתאפיינת בסיכון קטן לתובע הייצוגי ולבא כוחו, ובה בעת, קיומו של אינטרס ציבורי מועט, אם בכלל, בניהול ההליך כייצוגי. הגשת תובענה ייצוגית בשאלה שנדונה כבר רבות בפסיקה (ובפרט מתחום הצרכנות) היא אינדיקציה לסיכון נמוך.

בשלב השני תיבחן התנהלות המבקש ובאי כוחו במסגרת ניהול ההליך, ואל מול הליכים אחרים שמנוהלים על-ידיהם. לראשונה, בית המשפט נכון לבחון את התנהלות המבקש ובא כוחו באופן כוללני, ולא רק באופן נקודתי ביחס לאותו הליך. לצורך זה נפסק כי ניתן להסתייע בפנקס התובענות הייצוגיות: אם עיון בפנקס יעלה כי התובע או בא כוחו הגישו תוך פרק זמן קצר עשרות הליכים ייצוגיים, תיטה הכף לראות בבקשת האישור בקשת סרק. זאת, מן הטעם שלגישת בית המשפט, ניהול עשרות הליכים במקביל הוא כמעט "משימה בלתי אפשרית" עבור מספר קטן של מבקשים או עורכי דין. היעדר יכולת ממשית לנהל הליכים ייצוגיים באופן רציני, כמתחייב, מחזק את המסקנה כי ההליכים הרבים שהוגשו לא נועדו להתנהל עד תום, אלא נועדו להפעיל לחץ על הנתבע להגיע לפשרה.

בין המאפיינים שבית המשפט ישקול נמצאים גם ניסוח בקשת האישור, צירוף (או אי-צירוף) חוות דעת מומחה כשזו נדרשת, העלאת טענות בלתי מבוססות ומידת ההשקעה בעריכת כתבי הטענות.

עוד נקבע כי פנייה מוקדמת לנתבע (כלומר בטרם הגשת ההליך הייצוגי) עלולה לעלות כדי ניסיון לא לגיטימי להפעיל לחץ, במטרה להביא את הנתבע להסכים לפשרה. זאת, במיוחד כשהפנייה מלווה במעין "איום", שאם הנתבע לא ישכיל להגיע לפשרה התובע ייאלץ לפנות לערכאות משפטיות.

[1] ת.צ. (ת"א) 7109-12-19 אריה ערמון נ' כל בו חצי חינם בע"מ.