ביום 15.5.2022 נתן בית המשפט העליון פסק דין העוסק בעקרון תום הלב בקיום חוזה החל על עוסק.1

באותו עניין דן בית המשפט העליון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית בעילה של חוסר תום לב בקיום מבצע מכירות. בקשת האישור הוגשה נגד רשתות קמעונאיות שהנהיגו בסניפיהן מבצעים שמעניקים הנחה או הטבה ברכישת מספר מוצרים (למשל "1+1", "מוצר שני ב-50% הנחה"), כאשר במרבית המבצעים צוין כי ההטבה תינתן על המוצר "הזול מביניהם". במקרים שבהם צרכנים רכשו כמות גדולה יותר של מוצרים מהמינימום הנדרש להחלת המבצע, הרשתות צירפו את המוצרים באופן שהעניק לצרכן את ההנחה המינימלית האפשרית, במקום לצרף את המוצרים היקרים שנרכשו ולהחיל עליהם את המבצע, כך שתוענק לצרכן ההנחה המקסימלית.

לטענתן של הרשתות, הזכות לבחור את אופן צירוף המוצרים נתונה לצרכן, וצירוף מתבצע על-ידי הרשת רק כאשר הצרכן לא מימש את זכותו זו. בית המשפט דן בשאלה האם עקרון תום הלב בקיום חוזה החל על העוסק מחייבו להפעיל את כוח הצירוף שעבר לידיו לפי טובת הצרכן, או שהוא מאפשר לו לפעול לפי ראות עיניו.

בית המשפט פסק כי אופן היישום של הרשתות את תנאי המבצע היה מנוגד לפרשנות הנכונה של תנאי המבצע המתחייבת מחובת תום הלב. מבצע מגלם בתוכו את תנאי החוזה שנכרת בין הצרכן לבין העוסק, וחוזה צרכני שכזה יש לפרש בהתאם למאפייניו הייחודיים, ובראשם – חוסר השוויון המובנה בין הצרכן לבין העוסק, המחייב לנקוט בפרשנות שתנטרל את פערי הכוחות בין הצדדים.

חובת תום הלב תחייב פרשנות בהתאם לטובת הלקוח כאשר מתקיימות הנסיבות הבאות:

1. הכוח לבחור בין מספר חלופות נתון ללקוח;
2. הלקוח לא עשה שימוש בכוחו לבחור ולכן הוא עובר אל העוסק;
3. בחירתו של הלקוח מובנת מאליה (הלקוח המיודע היה מצרף לצורך המבצע את המוצרים היקרים ביותר תחילה, על מנת לקבל את ההנחה המרבית ולשלם את המחיר הזול ביותר);
4. אין הצדקה עסקית שעולה מתכלית ההסדר להורות על פרשנות אחרת.

חובת העוסק לפעול בהתאם לטובת הלקוח אין פירושה להתעלם מהאינטרס הכלכלי של העוסק ולהעדיף את האינטרס של הלקוח, אולם יש בה כדי למנוע מהעוסק להשתמש ביתרון הניתן לו על מנת להגדיל את רווחו על חשבון הלקוח באופן שמשנה את האיזון שנקבע מלכתחילה בהסדר שהוצע ללקוח.

[1] ע"א 8336/17 מיכאל ראובן נ' סופר-דוש בע"מ (נבו 15.05.2022).