ביום 16.1.2019 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית המשפט לערעורים אזרחיים, פסק דין[1] בערעור העוסק בפרסום לשון הרע ברשת החברתית פייסבוק באמצעות פעולת לייק (Like) או שיתוף (Share).
בפסק הדין נדון ערעורה של חברה המוציאה לאור עיתון שבועי בשם "המקומון רמת גן גבעתיים", אשר הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים, אשר לטענתה יצרו ופרסמו פרסומים משמיצים ומכפישים כנגד המקומון בפייסבוק, המהווים לשון הרע. הצדדים לתביעה הסכימו להתמקד בשני פרסומים בלבד, אשר זהות המפרסם המקורי שלהם אינה ידוע אך הנתבעים הודו כי שיתפו (Share) את אחד הפרסומים וכי לחצו לייק (Like) ביחס לפרסום השני.
בית המשפט, בערכאה הראשונה שדנה בתביעה, קבע כי בעוד שהפרסומים כשלעצמם מהווים לשון הרע, לייק ושיתוף בנוגע לתוכן שלא נכתב על ידי מבצע הפעולה במקור אינם נחשבים "פרסום" על פי חוק לשון הרע.
בית המשפט המחוזי, שדן בערעור החברה על דחיית התביעה, התייחס בפסק דינו להגנה המיוחדת שיש לתת לחופש הביטוי באינטרנט כ"כיכר העיר" החדשה. כמו כן, בית המשפט עסק בשאלות רבות וסבוכות, לרבות האם נדרשת פעולה אקטיבית לשם פרסום לשון הרע או שמא ניתן לבצע עוולת לשון הרע גם על דרך המחדל והאם הפצה משנית של ביטויים עוולתיים במרחב המקוון מהווה עוולה בלשון הרע. בית המשפט קיבל חוות דעת מאת היועץ המשפטי לממשלה ואף סקר בהרחבה פסיקות מרחבי העולם, אך לא מצא בהן תשובה חד משמעית לשאלה האם לייק ושיתוף מהווים פרסום בעניין איסור לשון הרע, אולם נראה כי קיימת מגמה עולמית להכיר בשיתוף כפרסום המהווה עוולה בלשון הרע ולעומת זאת לייק כשלעצמו אינו מספיק כדי להוות עוולה.
בית המשפט הרחיב וסקר את תוצאות פעולת הלייק, ככזו שעשויה על פי האלגוריתם של פייסבוק להעביר מסר רק למפרסם המקורי – אמירת "אהבתי" כלפיו (בעוד שחבריו של המפרסם המקורי כבר נחשפו לתוכן הפרסום) או, בחלק מן המקרים, עשויה לגרום לחשיפת התוכן למשתמשים נוספים בעדכונים השוטפים שלהם. בעצם כך שמונחות בפני משתמש פייסבוק שתי האפשרויות שיתוף או לייק והמשתמש בוחר דווקא בלייק, מוצא בית המשפט גילוי דעת כי כל כוונתו והבנתו היא להודיע למפרסם המקורי ולמי שצופה בפרסום המקורי, כי אהב את הפוסט. לו היה מעוניין לשתף את חבריו, היה בוחר דווקא בשיתוף. באשר לפעולת השיתוף, בית המשפט קבע כי מדובר בהעברת דבריו של אחר לקהל נוסף, באופן אקטיבי תוך לחיצה על שני מקשים לפחות. חזרה על דברי אחר אינה מהווה הגנה בחוק באשר לשאלת קיומה של עוולה בלשון הרע ויכולה לשמש טיעון לעניין גובה הפיצויים בגין העוולה בלבד.
בהתחשב בהשוואת פעולות השיתוף והלייק למקבילותיהן ברשתות חברתיות אחרות, בדואר אלקטרוני ובאפליקציות אחרות ובהתחשב בנורמות ההתנהגות המקובלות בפייסבוק, קבע בית המשפט כי פעולת השיתוף נועדה כל כולה לפרסום, בניגוד ללייק שנועד להביע התייחסות, בעוד שהפרסום שעשוי להיות נלווה אליו אינו מכוון. אין חולק כי המחוקק ראה גם בפרסום משני (לרבות פרסום חוזר) של לשון הרע כעוולה, הגם שמצא לנכון לראות בפרסום שכזה כמצדיק ,לעיתים, פיצוי נמוך יותר. לפיכך, פסק בית המשפט כי לייק אינו עונה על רכיב הפרסום בלשון הרע, בעוד שתגובה ושיתוף הן פעולות פרסום ועלולות להוות עוולה בלשון הרע.
במקרה דנן, בית המשפט פסק כי הנתבעים ישלמו לחברה 5,000 ₪ בגין שיתוף הפרסום וכי לא ישולם פיצוי בגין לייק, שכן פעולה זו אינו נחשבת פעולת פרסום ויענה מהווה עוולה בלשון הרע.
[1] ע"א 35757-10-16 נידיילי תקשורת בע"מ נ' שאול ואח'.