לאחרונה נתן בית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין[1] בשאלה מתי תינתן הגנה על זכויות יוצרים בתוכנה שפיתח נותן שירותים אשר הותאמה לצרכיו של הלקוח.
באותו מקרה התובע – טכנאי מחשבים, מנהל מערכות ומנהל רשת – העניק שירותי תחזוקה למערכת המחשוב של ישיבה במשך למעלה משבע שנים. במסגרת זו ניתנו לישיבה שירותי תחזוקה תמורת סכום קבוע ("ריטיינר") וכן בוצעו פרויקטים מיוחדים תמורת תשלום נפרד, וביניהם התאמת תוכנות לצרכיה הספציפיים של הישיבה והקמת מערכת מחשוב מורכבת עבורה, לרבות כתיבת קודים וסנכרון בין מערכות שונות.
במהלך השנים, עקב שינויים בהנהלת הישיבה, ניהלו הצדדים משא ומתן על גובה התמורה שתשולם לתובע ובסופו של דבר הודיעה הישיבה לתובע על הפסקת ההתקשרות עמו. במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים סירב התובע למסור לתובעת את הסיסמאות להגדרות המיוחדות שיצר עבורה עד לקבלת מלוא התשלום בגין השירותים שהעניק לישיבה. הישיבה שכרה את שירותיו של טכנאי מחשבים אחר והתקינה את התוכנות, לרבות ההגדרות המיוחדות שיצר עבורה התובע, על שרתים חדשים שרכשה. בגין העתקה זו הגיש התובע תביעה נגד הישיבה, בטענה כי העתיקה את ההגדרות המיוחדות שיצר ללא רשותו ותוך הפרת זכויות היוצרים שלו. לטענת הישיבה, התובע מעולם לא דרש תשלום נוסף בגין ההגדרות המיוחדות והן היוו חלק אינטגרלי מתפקידו. עוד טענה הישיבה כי ההגדרות המיוחדות שיצר עבורה התובע אינן יצירה מוגנת בהתאם לחוק זכות יוצרים וכי ההעתקה שביצעה אינה העתקה מפרה.
בית המשפט קבע כי בהתאם לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, כאשר המפתח הוא קבלן עצמאי וככל שלא הוסכם אחרת – הזכויות בתוכנה שייכות למפתח.
כדי לזהות העתקה מפרה על בית המשפט לבחון שלוש שאלות: (1) האם התוכנה מוגנת בזכויות יוצרים; (2) האם הנתבע העתיק את התוכנה; ו-(3) האם החלק שהועתק מהווה חלק מהותי של התוכנה. אם התשובות לשאלות אלו חיוביות וההעתקה אינה מותרת בהתאם לחוק[2] או לרישיון שניתן לנתבע, מדובר בהפרה.
בית המשפט קיבל את טענת התובע בדבר הפרת זכויות יוצרים. נקבע כי ההגדרות המיוחדות שיצר התובע עבור הישיבה מהוות תוכנה המוגנת לפי חוק זכות יוצרים, מכיוון שהתובע השקיע זמן ומאמץ מחשבתי, מיומנות, ידע וניסיון, מעבר לעבודתו השוטפת, בפיתוח ההגדרות המיוחדות עבור הישיבה. הישיבה לא הכחישה כי העתיקה את מערכת המחשוב כולה לשרתים חדשים. מכיוון שלא הוסכם בין הצדדים, בכתב או בהתנהגות, כי הזכויות בהגדרות תהיינה של הישיבה, הרי שהן שייכות לתובע. נקבע כי לו הייתה הישיבה משלמת לתובע עבור ההגדרות המיוחדות הרי שהייתה רוכשת את התוכנה כדין. משלא עשתה כן, ההעתקה נחשבת להעתקה מפרה.
בית המשפט פסק לטובת התובע פיצוי בסך 100,000 ש"ח בגין הפרת זכויותיו בתוכנת המחשב, נתן צו מניעה קבוע האוסר על הישיבה לעשות שימוש בתוכנות ובהגדרות המיוחדות שיצר התובע וכן צו עשה המורה לישיבה להעביר לידי התובע שליטה בסיסמאות לתוכנה ולהגדרות המיוחדות שיצר.
[1] ת.א. (י-ם) 2619-06-14 אלון גורן נ' ישיבת מיר.
[2] סעיף 24 לחוק זכות יוצרים הרחיב את גדר הפעולות המותרות בתוכנת מחשב, שעשייתן אינה מחייבת את הסכמת בעל זכות היוצרים, כאשר הפעולות המותרות הן העתקה מותרת, שימוש מותר ויצירת יצירה נגזרת – והכל בתנאי שהמעתיק מחזיק בעותק מורשה של התוכנה. העתקה מותרת היא העתקה של עותק מורשה לצורכי גיבוי או תחזוקה של התוכנה והתאמתה למערכת מחשב או העתקה לצורך מתן שירות, אם הדבר נחוץ לשם שימוש בתוכנה.