ביום 18.12.19 בית המשפט העליון הכריע בערעור[1] שעניינו התוקף המשפטי של כתב  ויתור על טענות שנחתם והיקף התחולה שיש להעניק לו.

כתב וויתור על טענות הינו מסמך, שנערך באופן חד צדדי או הדדי, שבמסגרתו הצדדים, או אחד מהם, מוותרים על דרישות, תביעות וטענות שיש להם או שעשויות להיות להם, בקשר לנושאים המוסדרים במסמך.

במקרה דנן, התובעת (המערערת) ו‍הנתבע הינם אחים אשר נתגלע ביניהם סכסוך רכושי שעניינו בעלות בנכסי המשפחה. במסגרת פשרה שהושגה בין הצדדים, התובעת חתמה על "כתב ויתור וסילוק הדדי" שנוסח בצורה רחבה ובו ויתרה התובעת על כל טענה, דרישה או תביעה כלפי הנתבע או כלפי חברות של המשפחה ובלבד שעילתן התגבשה טרם מועד חתימתה על כתב הוויתור, בין אם העילה הייתה ידועה לתובעת במועד החתימה ובין אם לאו.

בשנת 2016, כ-3 שנים לאחר שנחתם כתב הוויתור, התובעת תבעה את הנתבע ואת אחת החברות שבשליטתו בטענה כי היא זכאית לאחוזים מפרויקט נדל"ן רחב היקף שהחברה הינה בעלת זכויות בו. התובעת טענה כי במועד חתימת כתב הוויתור הנתבע הטעה אותה וטען כי הפרויקט בוטל.

בית המשפט עמד על כך שלרוב האפשרות לתקוף כתב וויתור במסגרת הליך משפטי בטענה שנפל פגם בכריתתו, הינה מאוד מצומצמת ומעוררת קשיים, שכן יש בכך בכדי לפגוע בוודאות המשפטית וביחסים החוזיים בין הצדדים החתומים עליו. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי כתב וויתור אינו חסין באופן מוחלט מפני ביקורת שיפוטית וכי חסינות כזו עשויה לפגוע פגיעה בלתי הפיכה בזכות הגישה לערכאות.

בעניינו נפסק כי על אף שכתב הוויתור חל גם ביחס לעילות תביעה שלא היו ידועות לתובעת בעת שחתמה עליו, כתב הוויתור אינו חל על הטעיות במעשה מכוון. משכך, בית המשפט פסק כי יש לאפשר לתובעת להוכיח כי כתב הוויתור נחתם על ידה בעקבות הטעיה במעשה מכוון של התובע לגבי מצב הפרויקט. אם הנתבעת תצליח להוכיח שחתמה על כתב הוויתור עקב הטעיה מכוונת, בית המשפט עשוי לקבוע כי כתב הוויתור אינו חל על טענות שקשורות בפרויקט הנדל"ן.

המסקנה העולה מפסק הדין הינה שכתב וויתור על טענות, רחב ככל שיהיה, אמנם מהווה מסמך חוזי בעל תוקף משפטי שקשה לערער עליו, אולם אין מדובר בסוף פסוק ביחס לכל העניינים המפורטים בו ועשוי להיות מקום לערער על תוקפו, לרבות בגין הנסיבות שבהן נחתם וזאת לפחות במקרים של הטעייה במעשה מכוון.

[1] עא 7379/18 הדר יצחקי נ' רון יצחקי [פורסם בנבו].