פסק דין[1] שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 19.2.2018 דן בשאלה האם יש לפסוק תשלום בגין עבודה שביצע צד להסכם במהלך ניהול משא ומתן לכריתת ההסכם, על אף שלבסוף לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים.

באותו מקרה נדונה תביעה שהגיש משרד אדריכלים כנגד יזם בגין שירותי תכנון שהעניק ליזם, עת ביקש האחרון להתמודד במכרז להקמת פרויקט במתחם "השוק הסיטונאי" בתל-אביב. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי ההסכמה ביניהם הייתה שהשכר ישולם לאדריכל רק אם היזם יזכה במכרז. כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי האדריכל נתן ליזם שירותי תכנון וכי הקשר ביניהם נותק קודם שבוטל הליך המכרז האמור.

השאלה העיקרית שנדונה בתביעה הייתה האם מגיע לאדריכל שכר למרות שהיזם לא זכה במכרז, ואם מגיע לו שכר, מה שיעורו. האדריכל טען כי יש לשלם לו את השכר החוזי שהוסכם בין הצדדים, ולחילופין שכר ראוי בגובה השכר החוזי; היזם לעומתו טען כי התשלום תלוי בזכייה במכרז – תנאי שלא התקיים – ולכן אין לשלם שכר כלל.

בית המשפט פסק כי לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים, כיוון שהצעת האדריכל לא הייתה מפורטת דיה והיזם לא קיבל את ההצעה, אלא ניהל משא ומתן על התנאים בה. יחד עם זאת, בית המשפט קבע שהאדריכל זכאי ל"שכר ראוי" עבור העבודה שביצע במהלך ניהול המשא ומתן, לבקשת היזם, ומתוך ציפייה שייכרת הסכם ביניהם.

בית המשפט הבחין בין שתי סיטואציות אפשריות במקרה שבו התבצעה עבודה טרם שנכרת הסכם מחייב. הראשונה, שהעבודה שבוצעה היא עבודה וולנטרית, לצורך קידום המשא ומתן בין הצדדים, כדי "לשכנע" את המזמין להתקשר בהסכם. עבודה מסוג זה יש לראות כעבודה יזמית לקידום אינטרס עצמי ולכן מבצע העבודה נושא בסיכון שלא ייכרת הסכם והוא לא יהיה זכאי לשכר. השנייה, שבין הצדדים התגבשה הסכמה לגבי ביצוע העבודה והעבודה בוצעה בציפייה שייכרת הסכם מסודר, שלא נחתם בסופו של דבר. במקרה כזה, מבצע העבודה זכאי לשכר ראוי מכוח חוק החוזים ודיני עשיית עושר.

בית המשפט קבע כי במקרה הנדון האדריכל ביצע את העבודה לבקשת היזם, כחלק מההסכמות ביניהם "לשתף פעולה" לצורך הפרויקט, כשהיזם נותן הערות והנחיות ומאשר את ביצוע העבודות. העבודות בוצעו על בסיס ציפיית הצדדים להתקשר בהסכם שיסדיר את התמורה לאדריכל בעבור העבודות והצדדים קיימו פגישות והחליפו טיוטות הסכם. במקרה זה, העבודות בוצעו לקידום הפרויקט ולא נועדו רק לצורך קידום המו"מ בין הצדדים.

בהתאם, חזר בית המשפט על ההלכה כי קביעת השכר הראוי נעשית בכל מקרה על-פי נסיבותיו ועל-פי ראיות על הנוהג הקיים באותו מגזר מקצועי. האינדיקציות המשמשות את בית המשפט לצורך הערכת השכר הן למשל אומד דעת הצדדים, היקף העסקה והעבודה שבוצעה, המוניטין של מבצע העבודה, תכלית העסקה ונסיבות עריכתה, השוואה לעסקאות דומות ועוד. במקרה הנדון פסק בית המשפט כי בהיעדר הסכמה על השכר החוזי שאותו תבע האדריכל יש לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט שחישב את השכר הראוי לפי שעות העבודה על הפרויקט, בתוספת מקדם המתחשב בהיקף ההשקעה, בכישורים ובמוניטין של האדריכל.

^{[1] תא (ת"א) 2352/08 יער אדריכלים ומתכנני ערים (2001) בע"מ נ' העיר החדשה טי. אל. וי. בע"מ.}