ביום 2.5.2022 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה1 שהוגשה על-ידי משרדנו לעיכוב הליכים עקב תניית בוררות זרה בהסכם הפצה. זאת, על אף שבין הצדדים לא נכרת הסכם הפצה מסודר בכתב, אלא ההסכם (כמו גם תניית הבוררות) התגבש, בין היתר, באמצעות הסכמה לתנאי היצרנית תוך "הקלקה" באתר אינטרנט שלה.

בתיק זה ייצג משרדנו יצרנית בירה בינלאומית, שהייתה קשורה עם חברה ישראלית בהסכם הפצה. בעקבות הודעתה של היצרנית על סיום הסכם ההפצה, הגישה המפיצה תביעה בישראל בטענה להפרת ההסכם. היצרנית הגישה בקשה לעכב את ההליכים בישראל (עיכוב שמשמעותו המעשית היא שהתביעה שהוגשה לא תידון), בטענה כי קיימת תניית בוררות זרה המחייבת את הצדדים להעביר כל סכסוך המתגלע ביניהם לבוררות בפני ה-ICC בשווייץ (טריבונל לניהול סכסוכים מסחריים בינלאומיים).

בית המשפט נדרש להכריע בשתי סוגיות עיקריות: (1) האם הצדדים התקשרו בהסכם בוררות; (2) אם כן, האם תניית הבוררות היא תניה מקפחת בחוזה אחיד, שאז אין לאכוף אותה.

שאלת ההתקשרות בהסכם הבוררות – כאמור, במקרה זה בין הצדדים לא נחתם הסכם מסגרת כוללני להסדרת יחסי מפיץ-יצרן בכתב, אלא תניית הבוררות נכללה בתנאי ההזמנה שפורטו בפורטל ההזמנות המקוון של היצרנית, שאותם אישרה המפיצה, בכל פעם מחדש, בעת שביצעה הזמנה. בית המשפט קיבל את עמדתנו, בשם היצרנית, שלפיה המפיצה אישרה את תנאי ההזמנה באמצעות "הקלקה", כך שתנאי ההזמנה שבהם תניית הבוררות מהווים חלק מן ההתקשרות החוזית שבין הצדדים. מדובר בהסכם מסוג "clickwrap" הדורש אישור אקטיבי של תנאי ההסכם, המוכר בפסיקה כאישור מחייב. כפי שנפסק, לצורך הוכחת קיומו של הסכם בוררות בכתב מספיק תיעוד בכתב לתוכנה של תניית הבוררות, כאשר ההסכם עצמו יכול להשתכלל בדרכים שונות, ואין הכרח בהסכם חתום.

בין השיקולים הנוספים שהנחו את בית המשפט בקביעה זו היו העובדה שתניית הבוררות מוצגת בהליך ההזמנה באותיות בולטות ומודגשות; והעובדה שהמפיצה מחשיבה עצמה חברה מסחרית ותיקה בעלת יכולת לנהל משא ומתן, והיה מצופה ממנה, לכל הפחות, להעלות הסתייגות ביחס לתניית הבוררות, אם היה ברצונה להסתייג ממנה.

השאלה אם תניית הבוררות מקפחת – בית המשפט דחה את טענת המפיצה שתניית הבוררות היא תנאי מקפח בחוזה אחיד. ראשית, נקבע כי תניית הבוררות איננה "חוזה אחיד". זאת, בין היתר, נוכח העובדה שתנאי ההזמנה הכוללים את תניית הבוררות מיועדים לקבוצת מתקשרים מסוימת, קרי למי שזוהה ואושר על-ידי היצרנית כמפיץ של מותגיה בלבד. שנית, נקבע כי תניית הבוררות לא מונעת באופן גורף מהמפיצה לפנות לערכאות משפטיות. בית המשפט פסק כי תניית הבוררות אמנם משרתת את היצרנית, אך מהווה אינטרס לגיטימי וראוי להגנה של תאגיד זר שמטרתו לרכז התדיינויות עם מפיצים שונים בעולם במקום אחד ותחת דין אחד. עוד נפסק כי אין חשש מפני הליך משפטי לא הוגן, בין היתר מאחר שמדובר במוסד בוררות בינלאומי מוכר; שפת הבוררות היא אנגלית (כשפת ההתקשרות בין הצדדים); וממילא מקום מושבה של היצרנית אינו זהה למדינה שבה נקבע כי תתקיים הבוררות.

[1] ת"א 28163-07-20 י.ד. עסקים (1986) בע"מ נ' Anheuser Busch Inbev NV/SA.