סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 נחקק בשנת 2008 ונודע בכינויו "חוק הספאם". חוק הספאם אוסר על מפרסם לשגר דבר פרסומת באמצעות פקס, הודעת דוא"ל, SMS או מערכת חיוג אוטומטי, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען בכתב (אלא בהתקיים תנאים מסוימים[1]). עוד קובע החוק כי הנמען רשאי לחזור בו מהסכמתו לקבל דברי פרסומת בכל עת, באמצעות מתן הודעת סירוב.

ביום 6.2.2018 פורסם תיקון לחוק הספאם המוסיף הוראה הקובעת כי בעסקה בין מפרסם ובין נמען לרכישת טובין או שירותים באופן מתמשך, יראו את הנמען כמי שנתן הודעת סירוב במועד סיום ההתקשרות, לרבות אם ההתקשרות הסתיימה בשל הודעת ביטול שנמסרה כדין. כלומר, גם אם הנמען לא שלח הודעת סירוב למפרסם באופן אקטיבי, על המפרסם להפסיק את משלוח דברי הפרסומת לנמען עם סיום ההתקשרות או ביטולה.

חוק הספאם איננו מגדיר מהי עסקה לרכישת טובין או שירותים "באופן מתמשך", אך סביר להניח כי בתי המשפט יאמצו לצורך זה את הגדרת "עסקה מתמשכת" מחוק הגנת הצרכן[2].

^{[1] ואלה התנאים, המנויים בסעיף 30א(ג): (1) הנמען מסר את פרטיו למפרסם "במהלך רכישה של מוצר או שירות או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור", (2) כאשר המפרסם הודיע לו שהפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת ו-(3) נתן לו הזדמנות להודיע על סירוב לקבלת דברי פרסומת; ו-(4) דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה לאלו שהנמען רכש (או ניהל מו"מ לרכוש).}

^{[2] סעיף 13ג(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 מגדיר "עסקה מתמשכת" כ"עסקה לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, לרבות כל שינוי בעסקה או תוספת לה שאינם מהווים עסקה חדשה, והכל בין אם העסקה היא עסקה לתקופה קצובה ובין אם היא לתקופה בלתי קצובה, ולמעט עסקה להספקת גז בין צרכן גז לספק גז".}