תחולת חוק השקעות משותפות בנאמנות על קרנות גידור וחובת גילוי נאות למשקיעים

ביום 30.1.2019 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין[1] הקובע כי חוק השקעות משותפות בנאמנות, תשנ”ד-1994 חל על קרנות גידור וכי הסכמת משקיעים למעבר בין קרנות השקעה או בין מסלולי השקעה מחייבת קבלת הסכמה מודעת ומפורטת מהם.

התובעים הם 115 משקיעים אשר השקיעו את כספם באמצעות קרן גידור בשם קרן אינטגרל ומספר ישויות משפטיות נוספות, שבהן שותפויות וחברות בע”מ. הקרן השקיעה את כספי המשקיעים באפיקים בעלי סיכון נמוך יחסית, כאשר אחת השותפויות בקרן חתמה על כתב הוראות לנאמן מול נאמנות מזרחי וכספי הקרן התנהלו בחשבונות בנק שנוהלו על-ידי הנאמנות. בשנת 2004 הקרן הודיעה למשקיעיה כי הנאמנות והאדמיניסטרציה בקרן יעברו לבנק קרדיט סוויס כדי להגדיל את היכולת השיווקית ואת פוטנציאל השוק של הקרן ועל מנת לאפשר התרחבות בינלאומית ולגייס משקיעים זרים. המשקיעים נדרשו לאשר את המעבר בטופס ייעודי. בשנת 2005 הקרן ומנהליה הקימו קרן חדשה ומורכבת באיי קיימן אשר כללה ישויות משפטיות נוספות, והשקעותיהם של המשקיעים אשר חתמו על טופס המעבר הועברו לקרן החדשה. בתחילה התשואה שהשיגה הקרן החדשה הייתה גבוהה ביחס לשוק, אך לאחר מכן הקרן החדשה התחילה להשקיע בניירות ערך בעלות סחירות נמוכה וסיכון גבוה וספגה הפסדים. בשלב מסוים דרשו המשקיעים לפדות את השקעותיהם מהקרן החדשה, אך בתגובה לכך דירקטוריון הקרן החדשה החליט להקפיא את הפדיונות מהקרן, ורק באוגוסט 2006 הופשרו הפדיונות מהקרן, כאשר ההפסד עבור המשקיעים בחודש זה לבדו היה בשיעור של 71.38%.

בית המשפט המחוזי פסק כי לנוכח התנהלות הקרנות, רציפות העסקים בהן והמבנה המורכב שלהן, יש לראות בקרן ובקרן החדשה כקרן השקעות אחת. בהמשך פסק בית המשפט כי מלשונו של החוק, יש להחילו גם על קרנות גידור, בין היתר מן הטעם שבדומה לקרן נאמנות, מטרתה של קרן גידור היא השקעה משותפת בניירות ערך והפקת רווחים משותפים.

בית המשפט התייחס לתנאי בחוק הקובע כי הוא לא יחול על קרנות שמספר חבריהן נמוך מ-50 ואשר לא ביצעו פנייה לציבור. בהקשר זה ציין בית המשפט כי פנייה לציבור מתקיימת כאשר נעשות פעולות שיווקיות שמטרתן הנגשת הקרן לציבור רחב של אנשים וכי אין חובה בפנייה משפטית מסודרת. העובדה שקרן אינטגרל פנתה למשווקים על מנת שישווקו את הקרן, בנוסף לפעולות שיווקיות נוספות (כדוגמת חלוקת ברושורים) מהווה פנייה לציבור ומובילה לכך שהחוק יחול.

בית המשפט דן באחריותה של הנאמנות למעשי הקרן. נפסק כי לנאמן חובה כלפי הנהנים בקרן וכי קיומה של הנאמנות כשלעצמה וניהול כספי הקרן באמצעותה מובילה לתחולת הוראות החוק עליה, גם אם הדבר לא צוין במפורש בכתב הנאמנות או אף הוחרג בו. משכך, היה על הנאמנות לבצע בחינה מעמיקה יותר של הקרן עם קבלת תפקיד הנאמנות, לפקח על מנהל ההשקעות ולוודא שזה אינו חורג בביצוע פעולותיו מייפוי הכוח, ממטרות ההשקעה ומהסכמי ההשקעה שבין הקרן למשקיעים. עוד היה על הנאמנות לפקח על מדיניות ההשקעות של הקרן לאורך חייה ולבחון את דרך התנהלותה על-פי דין, כאשר עלו תהיות בעניין זה. בנוסף לכך נפסק שעל הנאמן לוודא כי בסיום תפקידו הכספים עוברים לנאמנות אחרת בהתאם להוראות החוק ולכתב הנאמנות, ומשלא עשו כן מוטלת עליהם אחריות לנזק שנגרם למשקיעים. בשל כל האמור, בית המשפט פסק כי הנאמנות הפרה את כתב ההוראות ואת הוראות חוק הנאמנות, התרשלה והפרה את חובת הזהירות שלה כלפי המשקיעים.

בית המשפט בחן גם את אחריותה של קרן אינטגרל להעברת הכספים לקרן החדשה, אשר התנהלה ללא נאמן. בית המשפט דחה את טענתה של הקרן שלפיה המשקיעים נתנו הסכמתם המלאה למעבר כשחתמו על טופס המעבר, ופסק כי הסכמה למהלך כה משמעותי בחייה של הקרן מצריך הסכמה רחבה יותר המעידה על מודעות לשינויים שייערכו ולהשלכותיהם. במקרה דנן, טופס ההסכמה היה לקוני ונוסח באופן מגמתי ובצורה שניתן ללמוד ממנה על שינוי טכני ולא על שינוי אשר יש בו כדי לשנות את כל מודל ההשקעות של הקרן ואת מבנה ההגנה על המשקיעים. בהיעדר הודעה הכוללת את כל הפרטים המהותיים והרלוונטיים המהווים מידע מלא בדבר השינויים הצפויים והמאפשרים למשקיעים בחירה חופשית אם להמשיך להשקיע בקרן, בית המשפט פסק כי לא ניתנה הסכמה מדעת של המשקיעים להעברת השקעותיהם לקרן זרה אשר הוראות החוק לא יחולו עליה. בית המשפט עוד קבע כי קרן אינטגרל ובכיריה ביצעו מעשי הסתרה, אשר גם מהם ניתן ללמוד כי המשקיעים לא ידעו על המהלך וכי לא הייתה כוונה אמיתית לקבל את הסכמתם.


[1] ת.א. (ת”א) 2382/06 אורן הורביץ ו-114 אח’ נ’ קרן אינטגרל – שותפות מוגבלת.

Leave a Comment