תחולת “חוק הספאם” על סוגי מסרים שבהם קיים אינטרס מסחרי עקיף

סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב-1982 (“חוק הספאם”) אוסר על מפרסם לשגר “דבר פרסומת” בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען. בחודש פברואר האחרון כתבנו אודות דרישת הסעיף ל”הסכמה מפורשת” מצד הנמען; כעת נציג התייחסות של בית המשפט לשאלה מהו “דבר פרסומת” כמשמעו בחוק.

בתביעות העוסקות בחוק הספאם נדרשים לעיתים בתי המשפט להכרעה בשאלה האם מסר פלוני שנשלח מהווה “דבר פרסומת”. ביום 9.5.2017 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב החלטה בשאלה זו, אגב הכרעה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד בית ההשקעות פסגות.

בבסיס בקשת האישור עמד מסרון ששלחה פסגות, אשר הזמין את הנמענים “להנות מקורסים בצפיה ישירה וללא עלות” של “האקדמיה הפיננסית הדיגיטלית הראשונה בישראל”. המסרון כלל קישור שלחיצה עליו הובילה ל”דף נחיתה” – עמוד מסוים באתר האינטרנט של פסגות הכולל הרצאות קצרות בנושאים פיננסיים.

חוק הספאם מגדיר “דבר פרסומת” כ”מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת וכן מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה“. בית המשפט פסק כי יש אפשרות סבירה שיוכרע כי המסרון האמור מהווה “דבר פרסומת”, מאחר שלשונו של החוק, “לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת”, יכולה להתפרש גם כעידוד להוצאת כספים בדרך עקיפה שאינה נובעת באופן ישיר מהמסר הפרסומי.

נפסק כי חוק הספאם לא נועד לחול רק על משלוח הודעות המציעות לנמען לרכוש דבר מה; אלא גם על מקרים שבהם ניתן להבין בסבירות גבוהה מלשון ההודעה, מתוכנה, מההצעות שבמסגרתה ומהקישורים הנכללים בה, כי המסר נועד להביא לכך שהנמען ייחשף לשירותים או למוצרים שמציע שולח ההודעה באופן שיכול להוביל את הנמען להוצאת כספים אצל המפרסם. בנסיבות המקרה התרשם בית המשפט כי אחת ממטרותיה של פסגות במשלוח ההודעה הייתה לחשוף את הנמענים לשירותים ולמוצרים שהיא מציעה כדי לגייס לקוחות חדשים.

עוד נפסק בהחלטה שכאשר מפרסם שולח לנמען הודעה ללא הסכמתו מראש (בין אם לטלפון הנייד, לדואר האלקטרוני או לאמצעי אחר), כדי שהמסר לא ייחשב ל”דבר פרסומת” עליו להיות “נקי” לחלוטין וחף מכל קישור או הקשר, כאשר לא מוצגים בו, בשום שלב שהוא, שירותים או מוצרים לרכישה. כמו כן, אין להתיר כי הנמען “ייתקל בטעות” באותם שירותים או מוצרים, למשל כאשר הקישור המצורף למסר מוביל לדף נחיתה שבו תכנים שיווקיים. לפי הדוגמה שנתן בית המשפט בהחלטתו, אם פסגות היתה משגרת לכל לקוחותיה הודעה שלשונה היא “פסגות מאחלת חג שמח” לא היה מסר זה נחשב ל”דבר פרסומת”, שכן האיסור למשלוח מסר בלא הסכמה מראש יחול רק כשמטרת המסר היא לעודד הוצאת כספים.

 בית המשפט פסל את דרך הפעולה שבה מפרסמים “מושכים” נמענים לאזור המסחר שלהם באמצעים שנראים לכאורה תמימים, כדוגמת הצעת הטבה לנמען ו/או מתן מידע אינפורמטיבי שלדעת המפרסם חשוב לנמען. בניגוד לטענת פסגות, בית המשפט פסק כי חוק הספאם נועד למנוע גם מסרים שבהם קיים אינטרס מסחרי עקיף, ולא רק מסרים הכוללים באופן ישיר עידוד להוצאת כספים.

 

Leave a Comment