תובענות ייצוגיות בעילת תמחור מופרז כניצול לרעה של כוח מונופוליסטי

לאחרונה התקבלו בבית המשפט שתי החלטות בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות בעילה של ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי בקביעת תמחור מופרז. בהחלטות נקבע מתי תמחור מופרז יכול לשמש עילה בתובענה ייצוגית.

עניין שטראוס

בפסק הדין הראשון שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז (לוד) ביום 16.1.2019 דחה בית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברת שטראוס[1] בעילה של תמחור מופרז על-ידי מונופול. נטען שחברת שטראוס, שפעלה כמונופול, ניצלה לרעה את כוחה בכך שגבתה מחיר מופרז ובלתי הוגן עבור אבקת קקאו לצריכה ביתית, וזאת בניגוד לחוק התחרות הכלכלית, התשמ”ח-1988 (לשעבר חוק ההגבלים העסקיים; ראו סקירה בנושא כאן).

בית המשפט קבע שכדי להוכיח עילה של תמחור מופרז יש לעבור שני שלבים: תחילה יש להוכיח קיומו של מונופול ולאחר מכן יש להוכיח קביעת מחיר בלתי הוגן המהווה ניצול לרעה של מעמד החברה בשוק. את הקביעה הזאת יש לעשות תוך התייחסות לשני פרמטרים: כוח שוק של המונופול והפער שבין התמחור בפועל לתמחור מבוסס עלויות.

חברת שטראוס הוכרזה כמונופול בתחום אבקת הקקאו לצריכה ביתית על-ידי הממונה על התחרות, ולפיכך לא הייתה מחלוקת בעניין זה. ואולם, בעניין המחיר הבלתי הוגן מצא בית המשפט כי בתקופות שבהן שטראוס העלתה את מחיר אבקת הקקאו, באופן שלא שיקף את עלויות הייצור, היא איבדה את נתח השוק שלה לטובת המתחרים. מכאן, שכוחות השוק מגבילים את יכולתה של שטראוס להתבסס בשוק הרלוונטי על תמחור שאינו מבוסס עלויות. במצב דברים זה, הצורך בפיקוח מחירים נמוך ומצדיק הפעלת הסמכות רק במקרים של פער משמעותי מאוד בין המחיר שגבה בעל המונופולין לבין תמחור מבוסס עלויות. בעניין זה הוטל על המבקש נטל גדול לשכנע בקיום פער משמעותי שכזה, שבו לא עמד ולכן נדחתה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

עניין החברה המרכזית לייצור משקאות קלים

ההחלטה השנייה ניתנה גם היא ביום 16.1.2019, בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד החברה המרכזית לייצור משקאות קלים[2], יצרנית המשקה “קוקה קולה”. המבקשים טענו כי החברה ניצלה לרעה את כוחה המונופוליסטי בשוק של משקאות הקולה, בכך שגבתה מחיר מופרז ובלתי הוגן עבור בקבוק 1.5 ליטר של משקה קוקה קולה, בניגוד לחוק התחרות הכלכלית. גם במקרה זה החברה הוכרזה על-ידי הממונה על התחרות כמונופול בענף משקאות הקולה (הרגיל והדיאטטי).

לעניין כוח השוק, נמצא שהחברה מחזיקה בכוח שוק משמעותי בענף משקאות הקולה והיא שומרת על נתח שוק יציב הקרוב ל-90% לאורך השנים. נתח השוק של החברה נשמר גם לאחר שינויים במחירי המוצרים המתחרים, ונמצא פער עקבי במחיר קוקה-קולה למול המתחרים, בשיעור ממוצע של כ-47% לאורך השנים. בנוסף, המבקש הצליח להצביע על תמחור שאינו מבוסס עלויות, במיוחד לנוכח פער המחירים הגדול מול מתחרות המייצרות מוצרים דומים. במצב דברים זה, שבו הודגם כוח שוק משמעותי וחשש לתמחור שאינו מבוסס עלויות, אושרה התובענה כייצוגית.

יש לשים לב שזהו השלב המקדמי של בקשה להגשת תובענה ייצוגית ובו נטל ההוכחה המוטל על המבקש נמוך יחסית. כעת, משבית המשפט אישר את התובענה כייצוגית, ינהל המבקש את התובענה כתובע ייצוגי.

בשני המקרים שסקרנו לעיל ניתן לראות שבית המשפט מייחס חשיבות לכוחות השוק ולתחרות החופשית, ויתערב רק אם ייווכח שכוחות השוק אינם עושים את שלהם. לפיכך, לא די במונופול הדורש מחירים מופרזים – על המונופול להיות בעל כוח שוק משמעותי, כך שגם העלאת מחירים גדולה על-ידיו לא תפגע בנתח השוק שלו.


[1]  ת”צ (מרכז) 36098-05-16‏ ‏אלון צדוק נ’ שטראוס גרופ בע”מ.

[2] ת”צ (מרכז) 6179-08-16 רונן גפניאל נ’ החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע”מ.

Leave a Comment