שכר שווה לנשים ולגברים בגין “אותה עבודה”

ביום 3.10.2017 נתן בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק דין[1] המחיל את חובת תשלום שכר שווה לנשים בגין ביצוע עבודה דומה לזו המבוצעת על-ידי גברים.

חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ”ו-1996 קובע כי עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד “אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך“. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ”ח-1988 אוסר על אפליה בשוק העבודה החל משלבי הקבלה לעבודה, ממשיך בתנאי עבודה, קידום בעבודה והכשרה מקצועית במהלך תקופת העבודה וכלה בהליך סיום העסקה, בפיטורים ובמתן הטבות פרישה. הדיון בענייננו נסב על קביעת “תנאי עבודה” – שכר.

בעניין הנדון בפסק הדין הנתבעת הייתה חברה העוסקת בייצור גלילים ומוצרי נייר. התובעת, מרינה אברמוב, הועסקה על-ידי הנתבעת במשך כשמונה שנים, עד לפיטוריה. בתפקידה האחרון שימשה התובעת כמפעילת מכונת גלגל, תפקיד המצריך כוח ומאמץ פיזי וזאת בשל הצורך בהרמת גלילים מודפסים והעמדתם על ציר המכונה. לאחר פיטוריה עתרה התובעת לבית הדין לעבודה בטענה כי במהלך העסקתה הופלתה בשל היותה אישה וכי השתכרה שכר נמוך מזה ששולם לגברים שעבדו בחברה באותו תפקיד. לפיכך התובעת תבעה פיצויים בסך 50,000 ש”ח.

מנגד, החברה השיבה כי התובעת ביצעה עבודה שונה מזו שביצעו הגברים שהועסקו באותה מחלקה, וכי שוני זה רלוונטי ומהותי. לטענת החברה, נשים לא יכולות מבחינה פיזית להרים גלילים מודפסים שמשקלם עולה על 10 ק”ג ומשכך נעזרו הנשים במחלקה בגברים שהרימו את הגלילים למכונה. מכאן, שהתובעת לא נדרשה לבצע פעולת הרמה של הגלילים למכונה, בעוד שגברים שעבדו במחלקה נדרשו לעשות כן, וזאת הסיבה כי השתכרה שכר נמוך מהם.

בית הדין ציין כי עצם העובדה שעובדת ועובד משתכרים באופן שונה אינה יכולה לכשעצמה להקים עילה לפי חוק שכר שווה, אלא יש לבחון את נסיבות המקרה ולבדוק האם קיימת הצדקה אחרת להבדל בשכר (מלבד השוני המגדרי). במקרה שבו קיימים פערים בשכר, על המעסיק מוטלת חובת ההוכחה להוכיח כי הם נובעים מטעמים מוצדקים ולא מכך שהעובדת היא אישה. במקרה הנדון קבע בית הדין כי פערי השכר בין התובעת לבין עובד אחר נבעו מהעובדה שאותו עובד עבד משמרות לילה במפעל אחר שגם הוא בבעלות החברה, וגורם זה מהווה שוני רלוונטי בינה לבין העובד האמור.

אף שנמצא כי התובעת אינה זכאית לפיצוי מכוח חוק שכר שווה, נבחנה זכאותה לפיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. בית הדין קבע, לאחר בחינת הראיות, כי כל העובדים על מכונת הגלגל ביצעו עבודה דומה במהותה, כאשר גם הנשים (לרבות התובעת) נשאו גלילים והניחו אותם על המכונה. גם אם לעיתים התובעת הסתייעה בעובד אחר בפעולה זו, אין בכך כדי להשליך על שונות בתפקיד המצדיקה יחס שונה לגברים ונשים. בית הדין ציין כי הקושי בהרמת משקל אינו נחלת נשים דווקא והוא יכול להיות גם נחלת העובדים הגברים, אשר אף הם הסתייעו לעיתים בעובדים אחרים לצורך ביצוע הפעולה וכי “חששה” של החברה כי נשים יתקשו בכך מהווה דעה קדומה. לפיכך קבע בית הדין כי קביעת תנאי שכר שונים על רקע מגדרי היא פסולה. באותו אופן, מעסיק המבחין בין עבודות המתאימות לגברים לבין עבודות המתאימות לנשים פוגע בשוויון בין העובדים וגורם לאפליה.

בית הדין פסק לתובעת את הפיצוי המלא שאותו תבעה בסך 50,000 ש”ח.

פסק הדין מצטרף לשורה של פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות[2] שבהם הפעילו בתי המשפט את הכלל המטיל על המעסיק את החובה לתגמל באופן שוויוני נשים כגברים, כל עוד הם מבצעים עבודה שווה. המסר שמעביר בית הדין לעבודה למעסיקים הוא כי לפערי שכר מגדריים אין מקום בשוק העבודה הישראלי, וכי סיווג עבודות מסוימות ככאלו אשר “מתאימות” לנשים או לגברים או הפגנת דעה קדומה באשר ליכולות (הפיזיות או האחרות) של נשים לעומת אלו של גברים, מהווים לכשעצמם פגיעה בשוויון ואפליה פסולה.


[1] סע”ש (ב”ש) 7929-05-16 מרינה אברמוב נ’ כל גליל בע”מ קבוצת אמקה.

[2] למשל: בג”ץ 1758/11 אורית גורן נ’ הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע”מ; ע”ע (ארצי) 1842-05-14 עיריית ירושלים נ’ גלית קידר.

Leave a Comment