הליכי תובענה ייצוגית רבים מסתיימים בהסדרי פשרה, ולא בהחלטה שיפוטית. פעמים רבות סיום ההליך בהסדר פשרה הוא אינטרס הן של הנתבע, שזוכה לוודאות בדבר תוצאות ההליך ולגידור הסיכון, והן של התובע המייצג ובא כוחו, שזוכים לגמול ושכר טרחה בשלב מוקדם יחסית של ההליך, ובדרך כלל בלי לנהל אותו עד שלבים מאוחרים. כדי להבטיח את האינטרס של חברי הקבוצה ולוודא שהסדר הפשרה ראוי והוגן, החוק מחייב כי כל הסדר פשרה בהליכי תובענה ייצוגית יאושר על-ידי בית המשפט, לרבות רכיב הגמול לתובע ושכר הטרחה לבא כוחו. החשש הוא כי לנוכח שילוב האינטרסים כאמור יסכימו הצדדים על תשלום גמול ושכר טרחה בסכומים גבוהים יחסית, על חשבון הפיצוי או ההטבה שיוענקו לחברי הקבוצה.

בפסק-דין שניתן לאחרונה1 פסק בית המשפט העליון מספר קביעות עקרוניות ביחס לפסיקת שכר טרחת עורכי דין וגמול לתובע המייצג בתובענות ייצוגיות שהסתיימו בהסדרי פשרה. באותו עניין דן בית המשפט באישור שני הסדרי פשרה בהליכי תובענה ייצוגית שנוהלו נגד חברות גז. בית המשפט פירט ונימק את שיקוליו לאישור הסדרי הפשרה, בהם הטענות שהעלו הצדדים ביחס לחוקיות מדיניות הגבייה של חברות הגז; האחוז הגבוה ששיקפו סכומי הפשרה המוסכמים ביחס לסכומים המקוריים שנתבעו בכל הליך; העובדה שאיש מחברי הקבוצה לא התנגד להסדרי הפשרה; וכן המלצתו של המגשר לאשר את הסדרי הפשרה.

בפסק הדין חידד בית המשפט העליון את הנקודות הבאות ביחס לפסיקת גמול ושכר טרחה:

• בחישוב הגמול ושכר הטרחה עדיפה שיטת האחוזים, אשר רלוונטית כאשר הסעד המושג הוא כספי או ניתן לכימות כספי. לפי שיטה זו, הגמול ושכר הטרחה מחושבים כאחוז מהסעד שניתן לקבוצה (למשל ההטבה שהוענקה לחברי הקבוצה). עם זאת, למרות ששיטת האחוזים היא השיטה המקובלת, בית המשפט אינו מחויב לקבוע את שכר הטרחה על-פי שיטה זו.
• כימות האחוזים: בית המשפט הדגיש כי כאשר מיושמת שיטת האחוזים, יש להקפיד על כך שהכימות יעשה תוך התחשבות בשלושה שיקולים: (1) אחוז המימוש בפועל של הסעד; (2) העלות הכלכלית של מתן הסעד מבחינת הנתבע; ו-(3) התועלת הכלכלית המופקת מהסעד למקבל ההטבה. כך למשל, כשנתבעת שהיא חברה מעניקה הטבה מסוימת לחברי הקבוצה, כמו מוצר או שירות בחינם, בדרך כלל קיים פער בין עלות מתן הסעד לנתבע (עלות ההטבה לחברה) לבין התועלת המופקת ממנו על-ידי המקבל (למשל, מחיר השירות או המוצר ללקוח). לעיתים מדובר בתחשיב מורכב, שעשוי להצדיק הסתייעות בבודק חיצוני.
• תקרה מקסימאלית לשכר טרחה: בית המשפט התייחס לאחוזים שנפסקו בהלכת רייכרט2, אשר חרף הנסיבות הייחודיות באותו מקרה הפכו למקובלים בהסדרי פשרה:

• על כל סכום שנגבה בפועל לטובת חברי הקבוצה עד ל-5 מיליון ש"ח – 25%;
• על כל סכום שנגבה בפועל בין 5 מיליון ש"ח ל-10 מיליון ש"ח – 20%;
• על כל סכום שנגבה בפועל מעל 10 מיליון ש"ח – 15%.3

בית המשפט הדגיש כי מדובר בתקרה מקסימלית, כאשר בכל מקרה יש להתחשב באופן שבו הסתיים ההליך ובשלב שבו התגבש הסדר הפשרה. בנוסף, יש לכלול את הגמול לתובע המייצג תחת המפתח שנקבע לשכר טרחת באי הכוח המייצגים, כך שמדובר בהפחתה נוספת.

• כאשר הצדדים מגישים המלצה משותפת על גובה הגמול ושכר הטרחה הראוי לשיטתם, בית המשפט רשאי להתחשב בהמלצה זו אך הוא אינו מחויב לפעול על-פיה. כאשר בית המשפט מפחית מהגמול ושכר הטרחה המומלצים בהסדר פשרה, בסמכותו להורות על העברת הסכומים שנחסכו מהנתבע לטובת הקבוצה.

בעניין הנדון, בית המשפט העליון התערב בסכומים שהוסכמו בין הצדדים באחד מהסדרי הפשרה. שם, התחייבה הנתבעת להשיב סכום של כ-7.6 מיליון ש"ח לקבוצה והצדדים הסכימו על גמול בשיעור של 4% מסכום הפשרה הכולל ושכר טרחה בשיעור של 25% מסכום הפשרה הכולל. בית המשפט קבע כי סכומים אלו אינם עומדים בקריטריונים שפורטו לעיל בהיותם גבוהים יתר על המידה, ולכן העמיד את שכר הטרחה לבאי הכוח המייצגים על 20% מסכום הפשרה הכולל, ואת הגמול לתובע המייצג על 3.2% מסכום הפשרה הכולל. כפי שהורה בית המשפט, הסכום שהופחת מהגמול ושכר הטרחה (בשיעור של כ-5.8% מסכום הפשרה הכולל) יצורף לסכום הפשרה הכולל שיחולק לחברי הקבוצה, ולא יובא בחשבון לעניין חישוב הגמול ושכר הטרחה.


[1] רע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' שוורצמן (נבו 17.3.2024).
[2] ע" א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט,  פ"ד סה(2) 681 (2012). 
[3] כשהסעד שנפסק בפועל עולה משמעותית על 10 מיליון ש"ח, ניתן לשקול הפחתה נוספת באחוזים. ראו: תנ"ג (מרכז) 10466-09-12 אוסטרובסקי ואח' נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (נבו 11.2.2018).