ביום 14.10.2021 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) פסק דין בעניין הפרת חובת האמונים לכאורה של נושאי משרה בחברה[1]. באותו עניין נטען כי החלטת נושאי המשרה שלא להתקשר בעסקת השקעה ולהתיר לבעל השליטה בחברה, המכהן גם כמנכ"ל וכיו"ר הדירקטוריון, להתקשר בעצמו, בכובעו כאיש עסקים פרטי, באותה עסקה שנדחתה על-ידי החברה, מהווה הפרת חובת האמונים.

בתחילת שנת 2020, חברה התקשרה בהסכם עקרונות עם חברה אחרת. בחלוף כשנה וחצי ממועד חתימת ההסכם, בעיצומו של משבר הקורונה העולמי, החליטו הצדדים לבטלו. במועד הביטול, הציעה החברה האחרת עסקת השקעה פיננסית, בתנאים שונים מתנאי העסקה שבוטלה, וציינה כי אם החברה אינה מעוניינת, ההצעה תקפה גם לבעל השליטה בה (בכובעו הפרטי), המכהן גם כמנכ"ל וכיו"ר הדירקטוריון בחברה.

ההצעה הובאה בפני יועץ שוק ההון, היועץ המשפטי, וועדת הביקורת והדירקטוריון של החברה, שהחליטו שהעסקה חורגת באופן ניכר מתחום עיסוקה של החברה, בעלת סיכונים לא מבוטלים ויתכן שאינה לטובת החברה. לפי יועצה המשפטי של החברה, העסקה היא עסקה חדשה שאינה בתחום עיסוקה של החברה. נוכח האמור, ומשום שהעסקה הוגדרה כלא מהותית לחברה, הוחלט לדחות את ההצעה, ולהתיר לבעל השליטה בחברה להתקשר בה בעצמו.

במקרה הנדון, נטען על ידי בעלי המניות, בין היתר, כי אירועים אלו עולים כדי "ניצול הזדמנות עסקית של החברה" בידי בעל השליטה,[2] הנוגד את חובת האמונים שהוא חב לחברה; כי מדובר בחוסר תום לב מצד בעל השליטה (שהתקשר בעסקה בעצמו); כי זהו ניצול אסור של הזדמנות עסקית של החברה שכן העסקה הובאה לידיעת בעל השליטה מכוח תפקידו; וכי בעל השליטה הסתיר מידע מהותי בנוגע לעסקה, בניגוד לחובת הגילוי החלה עליו.

בית המשפט פסק כי ככלל, אין לראות בכל עסקה המובאת בפני חברה כ"הזדמנות עסקית" עבורה, וסיווגה של עסקה ככזאת מותנה במגוון שיקולים ומאפיינים, לרבות התאמתה לתחום פעילות החברה, כמו גם לתנאי העסקה ואיכותה – והכל בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה. עוד יש להבחין בין הזדמנות עסקית שנבצר מהחברה לנצל בשל היעדר משאבים לבין הזדמנות עסקית שיש בכוחה של החברה לנצל, אולם ניצולה אינו משרת את טובת החברה, כבמקרה דנן. בית המשפט הכריע כי באותו עניין, העסקה אינה עולה כדי הזדמנות עסקית של החברה וכי מדובר בעסקה נפרדת ושונה מהעסקה שנחתם בעניינה הסכם עקרונות, הן בתכלית, הן בתחום העיסוק והן ברמת הסיכון. לפיכך, נקבע שבעל השליטה לא פעל להעדפת טובתו האישית על פני טובת החברה, ואין בהתקשרותו בעסקה שימוש לרעה במשאבי החברה או ניצול אסור של הזדמנות עסקית.  

[1] תנ"ג 31523-06-20 שאלתיאל נ' רני צים מרכזי קניות בע"מ (פורסם בנבו, 14.10.2021).
[2] סעיף 254(3) לחוק החברות.