תיקון 20 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 משנת 2012 קובע הוראות ביחס לאישור תנאי העסקה ותגמול של נושאי משרה בחברות ציבוריות וחברות אג"ח. בין היתר התיקון קובע כי על חברות אלו לאמץ מדיניות שתסדיר את הקווים המנחים לקביעת תנאי כהונתם והעסקתם של נושאי משרה בהן ומגביל את כוח קבלת ההחלטות של בעל שליטה בעניין זה.

ביום 30.4.2017 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) החלטה תקדימית בעניין מדיניות תגמול. בהחלטה, המאשרת תביעה נגזרת בשם החברה לישראל בע"מ כנגד בעל השליטה וחלק מנושאי המשרה בה, נפסק כי בעל שליטה אינו רשאי לשלם מכיסו תגמולים לנושאי המשרה בחברה שבשליטתו, אשר אינם בהתאם למדיניות התגמול של החברה, בייחוד כאשר תשלום התגמולים מותנה בהשלמת מהלך בחברה, וגם אם המהלך הוא לטובת החברה.

במקרה הנדון בעלי השליטה בחברה החליטו לשלם מכיסם מענקים לחלק מנושאי המשרה בסך של כ-55 מיליון ש"ח, אשר הותנו בהשלמת מהלך חלוקה, וזאת באופן שאינו תואם את מדיניות התגמול של החברה. לטענת המבקשת, בעלי השליטה לא היו רשאים לשלם ישירות לנושאי המשרה בגין עיסוקם בחברה תשלום החורג ממדיניות התגמול של החברה.

בית המשפט דן בהחלטתו בתכלית חקיקת התיקון וקבע כי המחוקק היה ער לכך שקביעת תנאי העסקה של נושאי המשרה על-ידי בעל השליטה עלולה לפגום בשיקול דעתם של נושאי המשרה, אשר עלולים להעדיף את האינטרסים של בעל השליטה ולקדם את מטרותיו, על פני מקסום טובתה של החברה. מסיבה זו, אחת ממטרות התיקון הייתה לצמצם את השפעתו של בעל השליטה בקביעת תנאי ההעסקה של נושאי משרה ולאפשר להחלטות בעניינים אלו להתקבל, בין היתר, במוסדות ניטרליים של החברה, האמונים על טובתה של החברה בלבד. באופן זה ביקש המחוקק לוודא כי קביעת שכר הבכירים בחברה תתאם את טובתה ומדיניותה.

בית המשפט פסק כי מתן מענק לנושא משרה באופן ישיר על-ידי בעל השליטה בניגוד למדיניות התגמול הוא בניגוד לחוק החברות, שכן הוא מסכל את מדיניות התגמול ואת מערך התמריצים של נושאי המשרה, ומתן אפשרות לעקוף את מדיניות התגמול באופן זה ירוקן את התיקון מתוכן.

עוד נפסק כי נושאי המשרה הפרו את חובת האמון שלהם כלפי החברה שכן ההחלטה על מתן המענקים העמידה אותם במצב של ניגוד עניינים ביחס למהלך החלוקה – בין חובתם לפעול בהתאם למדיניות החברה (המשתקפת גם במדיניות התגמול) לבין רצונם לקבל את התגמול שהובטח להם.