ביום 24.7.2023 פורסם להערות הציבור תזכיר חוק שמטרתו, לפי הנאמר בו, לצמצם את אי הוודאות בנוגע לשאלה, מיהו תושב ישראל לצורכי מס.

המצב הקיים

תושבות של יחיד נקבעת, בין היתר, בהתאם למבחן מהותי של "מרכז החיים", שבו נשקלים הקשרים המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של היחיד. קיימות חזקות, הניתנות לסתירה, שלפיהן יראו אדם כתושב ישראל בהתאם למספר הימים ששהה בישראל בשנת המס, או בשנתיים שקדמו לה.1 לא קיימת חזקה הפוכה, דהיינו מניין ימים, שבהתקיימו יחשב יחיד כתושב חוץ.

"תושב חוץ" מוגדר כמי שאינו "תושב ישראל", ולחלופין, כמי שנעדר מן הארץ לפחות 183 ימים בכל שנה במשך שנתיים רצופות, ומרכז חייו בשנתיים שלאחר מכן היה מחוץ לישראל. ההגדרה החלופית מכירה בתושבות מחוץ לישראל החל בשנה הראשונה להיעדרות, כמענה למצבים שכיחים של העתקת מרכז החיים באופן הדרגתי.
שכבה נוספת של כללים מצויה בתקנות התושבות,2 אשר מסדירות מקרים שבהם תושב חוץ ייחשב לתושב ישראל ולהפך.

ההצעה

מוצע להוסיף לפקודה שכבה נוספת של כללים – מבחנים חלופיים, טכניים וללא שיקול דעת – למושגים "תושב ישראל" ו"תושב חוץ", שיגברו על מבחן "מרכז החיים".

המבחנים הטכניים מבוססים על מנין ימי השהייה של היחיד או של בן זוגו בישראל או מחוץ לישראל, תוך התייחסות למספר השנים הרצופות שבהן עומד היחיד במנין הימים. מבחנים אלה עשויים להישלל במקרים של תושבות ונוכחות מהותית של היחיד (או בן זוגו במקרים מסוימים) במדינה אשר לה אמנה למניעת כפל מס עם ישראל, על ידי תקנות התושבות או הוראת האמנה בדבר מקרים של כפל תושבות. כיון שמדובר בשלב מקדמי של תהליך החקיקה, מנייני הימים וחלופותיהם השונות עשויים להשתנות בשלבי החקיקה.

החידוש המרכזי שבהצעה הוא קביעת שוליים קשים של תושבות "מובהקת", שבהם לא יהיה צורך בדיון שומתי בשאלת מרכז החיים. כך, למשל, עצם נוכחותו של הנישום בישראל 183 ימים או יותר בשנת המס ובשנת המס הקודמת לה או בשנת המס שלאחריה, תהפוך אותו לתושב ישראל. בתוך כך, לראשונה נקבעו חזקות באשר להיותו של יחיד "תושב חוץ". חידוש נוסף הוא מתן משקל (מעבר למבחני מרכז החיים) לימי שהייתו של בן הזוג בישראל או בחו"ל. זאת, במענה לפסיקה שקבעה כי לבני זוג ייתכנו מקומות מושב שונים.

[1] בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה קיימות כיום שתי חזקות כמותיות לכך שמרכז חייו של היחיד בשנת המס הוא בישראל:
(1) אם היחיד שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר;
(2) אם היחיד שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר.
[2] תקנות מס הכנסה (קביעת יחידים שיראו אותם כתושבי ישראל וקביעת יחידים שלא יראו אותם כתושבי ישראל), התשס״ו–2006.