כפיפותם של יחסי צרכן ישראלי עם עוסק בין-לאומי לדין הישראלי
24.06.2024
ביום 27.5.2024 נתן בית המשפט העליון פסק דין נוסף הנוגע לממשק שבין משתמשים ישראלים לבין תאגידים גלובליים הפועלים בארץ באמצעות פלטפורמות מקוונות.1 בית המשפט העליון סייג את ההלכה הקיימת, וקבע כי הדין הישראלי יחול ביחסים שבין חברה בין-לאומית ובין לקוחותיה הישראליים. בהתאם, תנייה המחילה דין זר על מחלוקות בין הצדדים ("תניית ברירת דין") היא בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד שדינו בטלות.
בפסק הדין ערערה חברת AGODA על החלטה לאשר תובענה ייצוגית נגדה. החברה מאוגדת לפי הדין הסינגפורי ומפעילה אתר שמהווה פלטפורמה להזמנת שירותי אירוח ברחבי העולם. נגד החברה הוגשה בקשה לאשר תובענה ייצוגית בגין הפרות נטענות של חוק הגנת הצרכן הישראלי, כגון אי הכללת מע"מ במחירי השירותים המוצעים לישראלים באתר החברה. החברה טענה כי בתנאי השימוש באתר נקבע כי הדין שיחול על מחלוקות הוא דין מדינת סינגפור, והוא הדין שעל-פיו יש לדון במקרה זה, ולא הדין הישראלי. בפסק הדין, בית המשפט דן בשאלת תחולת הדין הישראלי על חוזים בין-לאומיים באינטרנט ככלל, ובפרט ביחס למחלוקת שבין חברת AGODA לבין לקוחותיה.
במקור, ההלכה בנושא נקבעה בעניין בן חמו,2 שם נדונה בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד חברת Facebook שהגישו משתמשי הרשת החברתית. באותו עניין, בית המשפט העליון הכיר במסמך "תנאי השימוש" כחוזה אחיד, וקבע כי אין תוקף לתנייה המקנה סמכות שיפוט לערכאות בחו"ל בכל סכסוך הקשור בשירותיה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת Facebook ביחס לתניית ברירת הדין, נתן לה תוקף וקבע כי לא הוכח שמדובר בתניה מקפחת שדינה בטלות.
הלכה זו הייתה בתוקף עד לפסק הדין בעניין AGODA. באותו עניין, בית המשפט העליון סייג את ההלכה שנקבעה בעניין בן חמו, וקבע כי ביחסים בין תאגידים בין-לאומיים הפועלים בישראל לבין לקוחותיהם לא ניתן להתנות על כללי ברירת הדין הישראליים באמצעות תניית ברירת דין בחוזה אחיד, שכן תניה כזו היא מקפחת בהגדרה, ולפיכך דינה פסלות. בכך, מהווה פסק הדין חידוש משפטי בעניין כפיפותם של יחסי צרכן ישראלי עם עוסק בין-לאומי לדין הישראלי בקשר לחובות מכוח דיני הגנת הצרכן.
במקרה הנדון, משמעות הדברים היא שתניית ברירת הדין שקבעה החברה, אשר מפנה את לקוחותיה להתדיין לפי דין סינגפור, אינה בעלת תוקף באותם מקרים שבהם הדין הישראלי חל על הסכסוך על-פי כללי ברירת הדין הישראליים – לא רק מאחר שהיא מתנה על הוראת חוק קוגנטית מתחום הגנת הצרכן, אלא גם מפאת היותה תניה מקפחת בחוזה אחיד.
לסיכום, פסק הדין מדגיש את חשיבות הגילוי הנאות בפני צרכנים, ומחדד את הדרישה להתנהלות הוגנת של חברות בין-לאומיות בישראל. פסק הדין עתיד להשפיע על תחום הסחר האלקטרוני והזכויות הצרכניות בישראל, ומדגיש את החשיבות שעסקים בין-לאומיים יערכו התאמות לדרישות הדין הישראלי באשר לחובות הנובעות מכוח דיני הגנת הצרכן.
[1] רע"א 6992/22 AGODA COMPANY Pte. Ltd. נ' שי צביה (נבו 27.5.2024).
[2] רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' בן חמו (נבו 31.5.2018).
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
טיוטת גילוי דעת של הרשות להגנת הפרטיות בנושא הסכמה לשימוש במידע אישי
20.04.2025
הרשות להגנת הפרטיות ("הרשות") פרסמה ביום 24.2.2025 טיוטת גילוי דעת להערות הציבור בנושא הסכמה לאיסוף ושימוש במידע אישי הכרוכים בפגיעה בפרטיות ("גילוי הדעת"). גילוי .......
להמשך קריאהנייר עמדה של רשות המיסים: מנגנון האצת הבשלה של אופציות בעת הנפקה או אקזיט
20.04.2025
ביום 11.3.2025 פרסמה רשות המיסים נייר עמדה בעניין מנגנון האצת הבשלת אופציות לעובדים (Vesting Acceleration) בעת אירוע הנפקה – רישום למסחר לראשונה של מניות .......
להמשך קריאההחלק הראשון של חוק הבינה המלאכותית של האיחוד האירופי נכנס לתוקף
04.03.2025
בשנים האחרונות כלי הבינה המלאכותית, דוגמת ChatGPT, השתלבו במרבית תחומי חיינו והשימוש בהם הפך נפוץ יותר ויותר בהקשרים רבים. הפיתוח המואץ והשימוש התדיר בכלי .......
להמשך קריאה