ביום 8.2.2022 נתן בית המשפט העליון פסק דין1 שבו נפסק כי כלל שיקול הדעת העסקי עשוי להוות בסיס לסילוק תביעה על הסף, מן הטעם של היעדר עילת תביעה.

כלל שיקול הדעת העסקי מקנה מעין "חסינות" לנושא המשרה מפני הפעלת ביקורת שיפוטית על תוכן החלטה עסקית שהתקבלה על-ידיו בחברה. כל עוד ההחלטה התקבלה בתום לב, באופן מיודע ושלא מתוך ניגוד עניינים, מתקיים כלל שיקול הדעת העסקי, היוצר חזקה שלפיה ההחלטה סבירה.

בפסק הדין נקבע כי אין טעם להחיל דין שונה על תביעה המוגשת נגד נושאי משרה בחברה בגין התנהלותם העסקית, לעומת תביעות אזרחיות "רגילות". כך, בהיעדר טענה קונקרטית מצד התובע שבכוחה לסדוק את "חומת החסינות" שמקיפה את נושאי המשרה מכוח כלל שיקול הדעת העסקי, דין התביעה להיות מסולקת על הסף.

לפי פסק הדין, דברים אלו אף עולים בקנה אחד עם אחת מתכליותיו של כלל שיקול הדעת העסקי, שהיא מניעת התדיינויות בתביעות סרק והצפה של בתי המשפט בתביעות, הכרוכות לעתים בהשקעת משאבים מרובים. עמדה דומה הביע גם היועץ המשפטי לממשלה בעמדתו שהוגשה בהליך זה.

בד בבד, לנוכח ההשלכות הטמונות בסעד של סילוק תביעה על הסף מבלי לבררה לגופה, הובהר בפסיקה כי צעד זה שמור רק למקרים שבהם אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש, גם אם יצליח להוכיח את העובדות הנטענות על-ידיו.

על אף שבמקרה זה הוחלט שלא לסלק את התביעה על הסף, פסיקה זו מוכיחה שוב את כוחו של כלל שיקול הדעת העסקי וההגנה המשמעותית שניתנת מכוחו על החלטותיהם של נושאי משרה בחברה, עד כדי כך שבכוחה לסלק תביעה על הסף.

[1] ע"א 7829/18 בטר פלייס ישראל נ' שי אגסי (נבו 08.02.2022).