ביום 1.1.2019 ייכנס לתוקף חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018. מטרת החוק היא לקבוע מגבלות על שימוש במזומן ובשיקים, במטרה לצמצם את ההון השחור ולסייע במאבק בפעילות פלילית לרבות העלמות מס, הלבנת הון ומימון טרור.
החוק מגביל עסקאות שלגביהן ניתן להעביר תשלום במזומן, שבהן מחיר העסקה, כהגדרתו בחוק, הוא בסכומים הבאים:
- 11,000 ש"ח, כאשר נותן או מקבל התשלום הוא עוסק;
- 50,000 ש"ח, כאשר שני הצדדים לעסקה אינם עוסקים;
- 55,000 ש"ח, כאשר אחד הצדדים לעסקה הוא תייר;
- 11,000 ש"ח, לגבי קבלה או תשלום במזומן של שכר עבודה, תרומה או הלוואה, למעט הלוואה שנותן גוף פיננסי מפוקח;
- 50,000 ש"ח, לגבי קבלה או תשלום במזומן של מתנה.
עורכי דין ורואי חשבון לא יקבלו סכום במזומן, מעבר לסכומים הללו, כאשר הם נותנים שירות עסקי ללקוח, כהגדרתו בסעיף 8ב לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.
ההגבלות שנקבעו לשימוש במזומן לא יחולו על קבלת מזומן על-ידי רשויות המדינה כפי שייקבע על-ידי שר האוצר; וכן בעסקאות של תשלום במזומן בין קרובי משפחה, כהגדרתם בחוק[1], שאינו תשלום שכר עבודה. בנוסף, כהוראת שעה התקפה לשנתיים, נקבע כי גם גמ"חים יהיו רשאים לתת הלוואות במזומן, בדומה לגופים פיננסיים מפוקחים.
החוק קובע גם הגבלות על השימוש בשיקים, הכוללות בין היתר:
- איסור על הסבת שיק או על קבלת שיק מוסב, בלי שפרטי המסב נקובים על השיק ("שיק פתוח" או שיק "מוסב על החלק"), כאשר מוסר השיק או מקבל השיק הוא עוסק;
- איסור כאמור בשיק העולה על 5,000 ש"ח, כאשר מוסר ומקבל השיק אינם עוסק;
- לבנק יהיה אסור לפרוע שיק ללא ששם הנפרע נקוב בו, או שיק מוסב שעולה על 10,000 ש"ח, אם הוא הוסב יותר מפעם אחת (או פעמיים אם ההיסב השני הוא לגוף פיננסי מפוקח), או אם לא נקובים בו שמות המסב והנסב ומספר הזהות של המסב.
החוק מעניק לרשות המיסים סמכויות פיקוח ואכיפה וקובע הוראות שונות שנועדו לאפשר את אכיפת החובות הקבועות בו, וביניהן הסמכת שר האוצר לקבוע כללים שיחייבו עוסקים בהחזקת אמצעי ייעודי המשמש לקריאת כרטיסי חיוב או סליקת אמצעי אלקטרוני אחר. בנוסף, החוק קובע חובה על עוסק לתעד את אמצעי התשלום שבאמצעותו שילם תשלום או קיבל תקבול, וכן מטיל חובה על רוכש זכויות במקרקעין, לכלול בהצהרה המוגשת לפי חוק מיסוי מקרקעין, פרטים לעניין אמצעי התשלום שבו ניתנה התמורה.
בנוסף לכך קובע החוק שיעורם של עיצומים כספיים שיוטלו על עוסקים וקנסות שיוטלו על מי שאינו עוסק, במקרים שבהם הופרו הוראות החוק וההגבלות הקבועות בו, בהתאם לשווי ההפרה. כמו כן, החוק קובע עבירה פלילית של מעשה מרמה שבוצע בניסיון להתחמק מהאיסורים הקבועים בחוק, שבצידה שלוש שנות מאסר.
בתוך שנה מיום כניסת החוק לתוקף יבחן שר האוצר את שינוי הסכומים הקבועים בו, ויהיה רשאי להפחית את הסכומים, כך שבמקום 11,000 ש"ח הסכום יופחת ל-6,000 ש"ח, ובמקום 50,000 ש"ח החוק יופחת לסכום של 15,000 ש"ח (למעט לעניין קניית כלי רכב).
החוק מחריג, לתקופה של שלוש שנים, עסקאות שבוצעו במזומן עם תושבי האזור או תושבי המועצה הפלסטינית. במקביל, קובע החוק מנגנון של דיווח על עסקאות אלו לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, בסך של מעל 50,000 ש"ח.
[1] בן זוג, הורה, הורה של הורה, בן, בת, אח, אחות וילדיהם, נכד או נכדה ובני זוג של כל אחד מאלה, וכן אדם אחר הסמוך על שולחנו.