הרשות להגנת הצרכן, הרשות להגנת הפרטיות ורשות התחרות גיבשו נייר העוסק בזכות לניוד מידע – הזכות המאפשרת לפרט לבקש שמידע שנאגר בעניינו על-ידי גוף מסוים, יועבר לחזקתו או לחזקת צד שלישי, כך שניתן יהיה לבצע במידע שימושים נוספים. נייר זה נועד לבחון את האפשרות לקידום חקיקה בעניין הזכות לניוד מידע בישראל.

עם התפתחות העידן הדיגיטלי והשימוש ההולך וגובר של הפרט ברשת האינטרנט ובאפליקציות השונות, יותר ויותר נתונים ומידע על צרכנים נאגרים על-ידי מגוון גופים וחברות. נתונים אלו מובילים לפיתוח מגוון רחב של מוצרים ושירותים מתקדמים המותאמים אישית לצרכן, אך גם לחששות ביחס להגנה על פרטיות המידע והשימוש שנעשה בו.

המלצות כותבי הנייר

1. המידע שייכלל בגדר הזכות – ההמלצה היא כי הזכות תחול על מידע דיגיטלי אישי בלבד (מידע הקשור לאדם יחיד, שניתן לזהותו על בסיס המידע), ובפרט – על נתונים שנודבו (מידע שצרכן מספק על עצמו) ונתונים נצפים (היסטוריית חיפוש/צפייה הנאספים אוטומטית על-ידי ספקים). מנגד, הומלץ שלא לכלול נתונים "מעובדים" (שילוב נתונים שנודבו ונתונים נצפים).
2. אופן העברת המידע – מאחר שמדובר בהעברת מידע בין מגוון רחב של חברות וספקים, עולה קושי בהיעדר תשתית טכנולוגית אחידה בין מעבירי ומקבלי המידע. ההמלצה היא קביעת עקרונות ברורים ככל הניתן לאורם תתאפשר העברת המידע, ללא חיוב גורף בהטמעת טכנולוגיות מתאימות. כמו כן, הומלץ לעודד יישום של פורמטים ופרוטוקולים סטנדרטיים ומשותפים.
3. העברה ישירה מהמחזיק לגורם שלישי – כדי להגשים את יתרונות הזכות, יש להימנע מהצורך בתיווך על-ידי הצרכן בהעברת המידע. על כן, מומלץ כי לצרכן תהיה האפשרות לבקש את העברת המידע מגורם אחד לאחר, וזאת מבלי לגרוע מאפשרותו להעביר את הנתונים בעצמו.
4. היקף התחולה – תחולה גורפת על כלל השוק תגרור עלויות שעלולות להקשות על שחקנים קטנים וחדשים, באופן שירוקן מתוכן את מטרת הזכות לעודד תחרות (וכך גם יפגע בצרכנים). על כן, הומלץ לקבוע סף מינימלי להחלת חובת הניוד, באופן שיאזן בין שליטת הצרכן במידע האישי שלו לבין התפתחות התחרות בשווקים.
5. עלות לצרכן – מחד, החובה לאפשר את הזכות עלולה לגרור עלות לא מבוטלת עבור חלק מהגופים. מאידך, הנחת היסוד היא שהצרכן רשאי לעשות במידע כרצונו, לרבות להעבירו לצדדים שלישיים. על כן, ההמלצה היא לאפשר לצרכן לממש את הזכות ללא עלות, למעט מקרים חריגים שייקבעו (למשל בקשות חוזרות).
6. אבטחת המידע – תעבורת נתונים מטבעה מלווה בסיכוני אבטחת מידע, ובפרט דליפת מידע ושימוש בו נגד הצרכן ו/או צדדים שלישיים. הסיכון מקבל משנה תוקף כשלכל גוף מערכות אבטחת מידע שונות. ההמלצה היא לקבוע מנגנון אחריות והגנות לצרכן באירועי אבטחת מידע.
7. התאמה בינלאומית – ניוד המידע יכול להתבצע גם בין חברות ישראליות לחברות זרות, וכן בין שתי חברות זרות. על כן, בהסדרת הזכות, יש לשאוף לאחידות עם הדין במדינות אחרות.

הזכות לניוד מידע עתידה להעצים את הצרכן הפרטי אל מול הגופים החזקים ביותר במשק, על-ידי מתן שליטה ויכולות פיקוח לצרכן על מידע אישי שנאסף עליו, ולהוות בסיס לקידום התחרות במגוון שווקים. לצד זאת, ישנם אתגרים העומדים בפני הרגולטור במטרה שהזכות אכן תגשים את ייעודה, ועל כן עליו לעצבה בקפידה, תוך איזון מורכב בין אינטרסים שונים.