הגנת אנטי-דילול למשקיעים במקרה של הענקת אופציות לעובדים/לדירקטור

ביום 23.10.2018 נתנה המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין[1] הדן, בין היתר, בשאלה האם תינתן הגנת אנטי-דילול למשקיעים במקרה של הענקת אופציות לדירקטור.

במקרה הנדון השקיעו התובעים בחברה לפי הסכם שכלל הגנת אנטי-דילול. מטרת ההסכם הייתה להגן על שווי אחזקותיהם מפני דילול בהשקעות עתידיות, למשל בסבב גיוס עתידי שבו תקצה החברה מניות במחיר הנמוך מהמחיר שלפיו השקיעו בחברה. סעיף האנטי-דילול בהסכם ההשקעה נוסח כך שההגנה תוחל גם במקרה של הצעת מניות וגם במקרה של הצעת אופציות לרכוש מניות של החברה, אם המחיר לרכישת המניה שמוצע על-ידי החברה נמוך יותר מהמחיר ששילמו המשקיעים בהתאם להסכם ההשקעה שלהם עם החברה.

הגנת אנטי-דילול כלפי אופציות

כשלושה שבועות אחרי חתימת הסכם ההשקעה עם התובעים הציעה החברה אופציות לרכישת מניות בחברה לאחד מהדירקטורים שלה, במחיר שנקבע מראש ולתקופה מסוימת. הענקת אופציות לבכירים ולעובדים לרכישת מניות היא תופעה נפוצה בחברות הייטק ואף הפכה למרכיב חשוב ביותר בתגמול שמקבל העובד או הבכיר של חברה.  כיום היא נחשבת ככוח משיכה עיקרי בהעסקת עובדים.

אולם המשקיעים טענו כי בהענקת האופציות הפרה החברה את סעיף האנטי-דילול, היות שהציעה אופציות, ולא הנפיקה במקביל מניות למשקיעים בכמות אשר תשמור על שווי האחזקות שלהם בחברה. החברה השיבה וטענה כי מדובר בהענקת אופציות לעובד ועל כן אין מקום להפעיל את מנגנון האנטי-דילול של הסכם ההשקעה.

למרות שסעיף האנטי-דילול בהסכם ההשקעה התייחס הן למניות והן לאופציות, בית המשפט קבע כי יש להסתכל על סעיף האנטי-דילול בהקשר שבו הצדדים התייחסו אליו. מעיון בטיוטות קודמות של הסכם ההשקעה ובהודעות דוא”ל שנשלחו בין הצדדים ובין עורכי דינם, הסיק בית המשפט כי מנגנון האנטידילול שנקבע בהסכם ההשקעה רלוונטי למקרה של ביצוע השקעה וגיוס הון – בין בדרך של הצעת מניות ובין בדרך של הצעת אופציות – אך לא למקרה של הקצאת אופציות לעובדים. נקבע כי כמקובל בהסכמי הייטק, מנגנון האנטי-דילול מתייחס להשקעות של משקיעים חיצוניים ולא לחלוקת ניירות ערך הניתנים כתמריץ לעובדים ולנותני שירותים.

הגנת אנטי-דילול כלפי אופציות Put (מכר)

נוסף על האופציות שהוענקו לדירקטור לרכישת מניות בחברה, הוענקו לדירקטור גם אופציות Put – אופציות לדרוש מהחברה לרכוש את המניות שיירכשו על-ידיו לכשיממש את האופציות שלו, במחיר ובתקופה ידועים מראש. הואיל וסעיף 102 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] אינו כולל בהגדרת “מניה” את האופציה למכור מניות, אלא רק האופציה לרכוש מניות, נקבע כי תכנית הקצאת מניות לעובדים מתייחסת לאופציות Call בלבד ולא לאופציות Put.

בית המשפט פסק כי אופציות דוגמת אופציות Put הן למעשה התחייבות של החברה לרכוש מניות מהדירקטור בתנאים מסוימים. התחייבות זו עלולה לפגוע במשקיעים שלא יוכלו בהכרח, בהיעדר תנאי שוק מתאימים, למכור את מניותיהם. לפיכך, אופציות ה-Put מצדיקות את הפעלת מנגנון האנטידילול.

אולם במקרה הנדון הסתבר שהחברה הפעילה מיוזמתה את מנגנון האנטי-דילול כאשר גייסה משקיע נוסף אחר לחברה, אשר שילם מחיר למניה שהיה נמוך יותר מהמחיר ששילמו המשקיעים, ואלה כבר קיבלו את הגנת האנטי-דילול שהובטחה להם. משכך, היו המשקיעים זכאים להפעלת מנגנון האנטי-דילול כלפי אופציות ה-Put רק אילו המחיר למניה שמוצע לאופציות ה-Put היה נמוך יותר מהמחיר לאחר שבפועל הופעל מנגנון האנטי-דילול, דבר שלא התרחש במקרה זה.


[1] ת”א 9030-10-15 ויקטור מדינה נ’ ווייב גארד טכנולוגיות בע”מ.

Leave a Comment