הגבלת חופש העיסוק – תניית אי תחרות בהסכם העסקה

 

ביום 19.3.2017 נתן בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב החלטה בבקשה ליתן צו מניעה האוסר על עובד לשעבר של חברה לעבוד אצל חברה מתחרה או חברה הקשורה אליה במשך שלושה חודשים.

החברה (המעסיקה לשעבר) עוסקת בפיתוח ושיווק משחקי מחשב ייחודיים לרשתות חברתיות ופלטפורמות סלולאריות. העובד הועסק תחילה כאיש צוות זוטר בחברה ולאחר מכן קודם לתפקיד מנהל. הסכם ההעסקה של העובד כלל תניית אי-תחרות, שלפיה התחייב העובד שלא לעסוק בכל עסק המתחרה בחברה לתקופה בת שישה חודשים לאחר סיום העסקתו בחברה. בחלוף כשלוש שנים וחצי לאחר שהחל לעבוד בחברה הודיע העובד על התפטרותו. העובד לא הסתיר את העובדה כי בכוותו לעבור לעבוד בחברה מתחרה. עם קבלת ההודעה הגישה החברה בקשה דחופה למתן צווי מניעה שבה התבקש בית הדין לאסור על העובד לעשות שימוש בסודותיה המסחריים של החברה ולהתחרות בה לתקופה בת שישה חודשים מיום סיום העסקתו.

ככלל, תוקפה של תניה המגבילה עיסוקו של אדם מותנית בקיומו של “אינטרס לגיטימי” של המעסיק לעשות כן. אינטרס שהעובד לא יתחרה במעסיק, כשלעצמו, אינו נחשב לאינטרס לגיטימי, והגבלת עיסוק לצורך הגנה עליו נוגדת את תקנת הציבור ומשכך אין לה תוקף. רק אם למעביד קיים אינטרס לגיטימי הראוי להגנה, ניתן יהיה להגביל את העיסוק, וזאת בכפוף למבחנים של סבירות ומידתיות. על המעסיק להראות אינטרסים נוספים (פרט לרצונו כי העובד לא יתחרה בו), כגון סודות מסחריים או רשימת לקוחות שבהם עלול העובד לעשות שימוש, שהם לגיטימיים ולפיכך מצדיקים את אי-התחרות.

“סוד מסחרי” הוא מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. ככל שמדובר בידע כללי ובמיומנות מקצועית שנרכשו במהלך העבודה אצל המעסיק מחייב אינטרס הציבור כי העובד יוכל להשתמש בהם גם אצל מעסיק אחר או כעצמאי; אך לגבי סודות מסחריים מיוחדים האופייניים לעסק ספציפי, אשר השימוש בהם על-ידי העובד עלול לגרום נזק למעסיק, זכאי המעסיק להגנה.

בענייננו טענה החברה כי העובד היה חלק מקבוצה מצומצמת של שותפי סוד ונחשף לסודות השמורים ביותר של החברה, הן ביחס למוצרים קיימים והן ביחס לפיתוחים עתידיים. לאחר בחינת הראיות פסק בית הדין כי העובד החזיק בידע ספציפי לגבי כלכלת המשחק (אשר פירושה “מאחורי הקלעים” של משחק מחשב) ולגבי תכניות לפיתוח עתידי, אשר מהווה סוד מסחרי.

בית הדין ציין אומנם כי בשלב זה של הדיון לא הובאה כל הוכחה ל”גזל” של סוד מסחרי על-ידי העובד; כי העובד פעל בתום לב עת הודיע למעסיקו על כוונתו להתפטר על מנת למצוא אופק חדש ולהתקדם; וכי הוא לא הסתיר את כוונתו לעבור לעבוד אצל המתחרה, נתן הודעה מוקדמת כנדרש בחוק והשלים את החפיפה שנדרשה ממנו – ולפיכך נראה כי אין בהתנהלותו יסוד של חוסר תום לב או הפרת חובת האמון כלפי החברה. עם זאת, ספק אם העובד יוכל לבצע הפרדה ולשמור את הידע המסוים שרכש מהחברה (אשר רלוונטי גם לחברה המתחרה נוכח הדמיון בין המשחקים של שתי החברות), בעת שיתחיל לעבוד אצל המתחרה.

נוכח הנזק הרב שעלול להיגרם למעסיקה הקודמת כתוצאה מכך שהעובד יתחיל להיות מועסק מידית אצל החברה המתחרה, לעומת הנזק שייגרם לעובד אם לא יעבוד תקופה מסוימת ויקבל מהמעסיקה לשעבר פיצוי בגובה השכר שהיה מקבל לו היה מתחיל לעבוד, קבע בית הדין לעבודה כי העובד לא יוכל לעבוד בחברה המתחרה למשך שלושה חודשים (ולא שישה חודשים כפי שצוין בהסכם).

Leave a Comment