ביום 12.10.2020 נתן בית משפט העליון פסק דין^[1] אשר הכריע שאופניים חשמליים אינם נחשבים ל"רכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ז-1997 ("חוק הפלת"ד"). פסק דין זה קבע הלכה לאחר שבבתי המשפט השונים ניתנו במהלך השנים האחרונות פסקי דין סותרים בסוגיה זו.

"רכב מנועי" מוגדר בחוק הפלת"ד, בין היתר, כ"רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית…". החוק מגדיר אחריות מוחלטת לנהג המעורב בתאונת הדרכים כלפי הנפגעים בתאונה ובהתאם מחיל חובת ביטוח בגין נזק פוטנציאלי שעלול להיגרם בתאונה. הכוונה באחריות מוחלטת היא שמרגע שהוכח קיומו של נזק או אירוע מסוים כמתואר בחוק, מוטלת על הפוגע אחריות מוחלטת, מבלי התייחסות למצבו התודעתי, מצבו הנפשי ונסיבותיו המסוימות שהובילו אותו לבצע את הנזק.

בית המשפט ניתח את הגדרת "רכב מנועי" ובהתאם לתכלית חוק הפלת"ד ומשיקולי מדיניות פסק כי אופניים חשמליים אינם עונים על ההגדרה של רכב מנועי, שכן הם עונים רק על אחד מיסודות ההגדרה – "רכב הנע בכוח מכני". לקביעת בית המשפט, המנוע של האופניים הוא מנוע עזר, אשר מתווסף על שלדת האופניים ותפקידו לסייע לרוכב בפעולת הדיווש. זאת ועוד, העובדה כי לא חלות על האופניים החשמליים חובות רישיון נהיגה ורישוי על פי תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וכן חובת ביטוח על-פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, תמכה במסקנה שאין לראותם כרכב מנועי.

משמעות קביעה זו היא כי בתאונת דרכים בין רכב מנועי לאופניים חשמליים, דינו של רוכב אופניים חשמליים יהא כדין הולך רגל, והוא יהיה זכאי לפיצויים לפי חוק הפלת"ד ממבטח הרכב. מן העבר השני, הולך רגל שייפגע מאופניים חשמליים לא יזכה לפיצוי מכוח חוק הפלת"ד, ועלול למצוא עצמו מפוצה באופן חלקי על נזקיו או להיוותר ללא פיצוי אם לא יימצא מזיק שממנו יוכל להיפרע.

בית המשפט היה ער לקושי שמעוררת האפשרות שלפיה אופניים חשמליים ייחשבו ל"רכב מנועי" שכן קביעה זו תפגע בציבור, בעיקר מאחר שלא קיימת חובה לבטח אופניים חשמליים; ביטוחים אלו אינם קיימים בשוק; הם עלולים לייקר משמעותית את השימוש באופניים חשמליים ובכך להקטין את השימוש בהם; ומשום שאין חובה להחזיק ברישיון נהיגה בכדי לנהוג בהם. יש לציין כי השופטת דפנה ברק ארז, שכתבה את דעת המיעוט בפסק הדין, תמכה בהכרה באופניים חשמליים כרכב מנועי, על מנת לתת מענה לשתיקתן של הרשות המחוקקת והמבצעת שלא הסדירו את התחום, למרות יוזמות רבות וביקורת ערה.

בית המשפט בדעת הרוב הדגיש כי רק 10% מתאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים נוגעות להולכי רגל, ואופי הפגיעה בהם, באופן ממוצע, קל יותר מהפגיעה ברוכבי האופניים החשמליים על-ידי רכבים או רוכבי אופניים אחרים. לא כל שכן, להולכי הרגל עומד המסלול הנזיקי הרגיל לתביעת נהגי האופניים החשמליים. בהינתן כל אלה, בית המשפט קבע שמדיניות משפטית רצויה והתכלית הסוציאלית העומדת בבסיס החוק מובילות למסקנה שאין לסווג את האופניים החשמליים כ"רכב מנועי".

[1] רע"א 7451/19 עזבון המנוח גבריאל אסולין ז"ל נ' וליד דרויש (פורסם בנבו, 12.10.2020).

המידע שלעיל הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי, ואין להסתמך עליו. כל הזכויות שמורות למשרד צמח שניידר ושות’, עורכי דין.