גביית מחיר מופרז כניצול כוחו של מונופול לרעה

ביום 17.6.2020 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז (לוד) תביעה ייצוגית כנגד תנובה בעילה של גביית מחיר מופרז המהווה ניצול לרעה של כוח מונופול[1]. בפסק הדין נקבע לראשונה קו הגבול להגדרת מחיר מופרז. מדובר בתובענה תקדימית שהעלתה לדיון שאלה משפטית מורכבת, בנושא שטרם נפסק בישראל.

עילה של גביית מחיר נמוך מדי על-ידי בעל מונופולין מוכרת בפסיקה כניצול לרעה של כוחו. לעומתה, גביית מחיר מופרז טרם הוכרה בפסיקה כעילה באופן ברור, ואכיפתה עלולה לעורר קשיים. קושי אחד הוא החשש שחברות יירתעו מגביית מחיר גבוה אשר דווקא מתמרץ פיתוח של מוצרים ושירותים באופן שמועיל לציבור הלקוחות. קושי נוסף הוא אכיפת העילה – כיצד ייקבע כי מחיר הוא מופרז? כיצד ייקבע איזה חלק מדויק מן המחיר נחשב כמופרז?

במקרה הנדון טען התובע הייצוגי כי בשנים 2011-2008 קבעה תנובה מחיר בלתי הוגן לגבינת הקוטג’, תוך ניצול מעמדה כמונופולין בשוק מוצרי החלב, ובפרט בשוק גבינת הקוטג’, וגרמה בכך פגיעה בציבור, דבר המהווה עוולה בנזיקין לפי חוק התחרות הכלכלית, התשמ”ח-1988. תנובה טענה כי הדין אינו מכיר בעילה של ניצול לרעה של מעמדו של מונופולין על-ידי קביעת מחיר גבוה בלתי הוגן, וכי המחיר שנקבע היה הוגן בתנאי השוק, בעיקר בשים לב לכך שמדובר במוצר שיצא מפיקוח, שבשלו נמכר בעבר בהפסד ניכר.

בית המשפט פסק כי תנובה גבתה מלקוחותיה מחיר שהוא משמעותית גבוה מהמחיר שהיה נגבה בתנאי תחרות. נקבע כי המחיר מופרז אפילו לפי המבחן המחמיר האפשרי, הכולל בחינה דו-שלבית: בשלב הראשון – בחינת הפער בין מחיר המכירה לבין העלויות לאורך התקופה הנדונה; ובשלב השני – בחינת הפער בין המחיר לבין ערכו הכלכלי של המוצר, בהשוואה לנעשה בשווקים אחרים, למוצרים דומים שמייצרות תנובה וחברות אחרות ואף למוצר עצמו בתקופה אחרת (לרבות בתקופה שלאחר “מחאת הקוטג'”).

לצורך קביעותיו הסתייע בית המשפט במומחים, שמהם למד בין היתר כי חרף ירידת מחיר התשומות (המחיר שמגלם את סך העלויות הכרוכות בייצור הקוטג’), מחיר המוצר דווקא עלה. עם זאת, הובהר כי לא קיימת כיום אמת מידה ברורה לקביעת שיעור הרווח התפעולי (רווחי החברה לאחר הפחתת הוצאות הייצור והתפעול) שילמד כי המחיר מופרז. לכן, נפסק כי הקביעה תוכרע לפי נסיבותיו של כל מקרה – בדגש על הוגנות ולא על מניעת רווח סביר, תוך תשומת לב למידת כוחו של המונופולין בשוק ולאופי הביקוש למוצר. בהתאם, נדחתה גם הטענה שלפיה נכונות הציבור לשלם את המחיר מעידה על הגינות המחיר.

מאחר שמדובר בקביעה ראשונה של קו הגבול בשאלה מהו מחיר מופרז, קבע בית המשפט כי קו הגבול הוא אחוז הרווח התפעולי הגבוה ביותר של חברות אחרות בשוק הקוטג’. כלומר, תנובה יכולה הייתה לגבות מחיר שמבטיח לה רווח תפעולי בהתאם לאחוז המירבי הקיים בשוק (בהשוואה לחברות זרות) ולא מעבר לו. כל עודף מעבר לרווח זה, מהווה רווח בלתי הוגן.

מאחר שהתביעה התקבלה, תנובה נדרשת להחזיר לקבוצה את הרווח הבלתי הוגן שהרוויחה בגין מכירת גבינת הקוטג’ בתקופה בת שנתיים וחצי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. אופן ההשבה טרם הוכרע.

בנוסף לפסק דין זה, בימים אלו נדון בבית המשפט העליון ערעור על ההחלטה לאשר בקשה לניהול תובענה כייצוגית כנגד החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע”מ[2]. במסגרת הדיון בבקשה זו, צפויה להתקבל לראשונה פסיקתו של בית המשפט העליון בנושאים העקרוניים הנוגעים לאופן חישוב המחיר המופרז.

[1] ת”צ 46010-07-11 נאור נ’ תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע”מ ואח’ (פורסם בנבו, 17.6.2020).

[2] רע”א 1248/19 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע”מ נ’ רונן גפניאל.

המידע שלעיל הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי, ואין להסתמך עליו. כל הזכויות שמורות למשרד צמח שניידר ושות’, עורכי דין.