ביום 13.3.2019 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב החלטה[1] שבה נפסק כי ניתן לתבוע ביטול תנאי מקפח בחוזה אחיד במסגרת תובענה ייצוגית.

מושא הבקשה לאישור תובענה ייצוגית היה חיובים שגבה עוסק בגין הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן במסגרת הסכם לרכישת שירותי תקשורת לעסק. בחוזה האחיד של העוסק נכלל סעיף הצמדה חד-כיווני, שלפיו המחיר יעודכן רק אם המדד עולה, אך לא יעודכן (לטובת הלקוח) אם המדד יורד.

חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 קובע כי תנאי בחוזה אחיד הקובע הצמדה של תשלום לפי החוזה למדד כלשהו, כך שירידה של המדד או עלייה שלו לא תזכה את הלקוח, חזקה כי הוא תנאי מקפח[2]. בהסתמכה על חזקה זו טענה המבקשת כי תניית ההצמדה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד ועל כן יש לבטלה ולהשיב את הכספים שנגבו מכוחה ללקוחות שהם חברי הקבוצה. העוסק, מצדו, טען כי סמכותו של בית משפט אזרחי מוגבלת רק להכרעה בנסיבות מקרה קונקרטי וביחס לחוזה ספציפי, ואילו סמכות לשנות או לבטל תניה מקפחת בכל החוזים שנכרתו עם כל הלקוחות הנמנים על הקבוצה נתונה לבית הדין לחוזים אחידים בלבד.

מטרתו של חוק החוזים האחידים היא הגנה על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים. בית המשפט ציין כי החוק קובע שני מסלולים לביטול תנאים מקפחים בחוזים אחידים: מסלול אחד לפני בית הדין לחוזים אחידים ומסלול שני לפני בית משפט במהלך סכסוך פרטני. עם זאת, תובענה ייצוגית היא דרך מרכזית להתגבר על הקשיים שבביטול תנאים מקפחים בבית הדין לחוזים אחידים, תוך מתן הגנה ללקוחות רבים ככל האפשר. אם ייקבע במסגרת תובענה ייצוגית כי תנאי מסוים הוא מקפח, הדבר יגן על כלל לקוחותיו של העוסק בכלל החוזים שבהם מופיע אותו תנאי. משכך, לא רק שאין מניעה לעשות שימוש בתובענה ייצוגית לביטול תנאי מקפח בחוזה אחיד, אלא שדרך זו תגשים באופן מיטבי את מטרותיו של חוק החוזים האחידים, כמו גם את מטרות התובענה הייצוגית.

לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי הוראת ההצמדה החד-כיוונית הקובעת מנגנון הצמדה א-סימטרי מקיימת את חזקת הקיפוח שבחוק החוזים האחידים, באשר היא בגדר "תנאי הקובע הצמדה של מחיר או תשלום אחר לפי החוזה למדד כלשהו, כך שירידה של המדד או עליה שלו לא תזכה את הלקוח". העוסק לא הרים הנטל לסתור את חזקת הקיפוח. בין היתר, נדחתה טענת העוסק שלפיה קיים צורך כלכלי מוצדק בבסיס התנייה החד כיוונית, אשר סותר את החזקה. לטענת העוסק, מאחר שהוא איננו יצרן של ציוד תקשורת אלא רוכש אותו מחברות אחרות, ירידת המדד עשויה להוביל לכך שהעוסק יקבל תמורה פחותה בהרבה עבור ציוד שהוא כבר רכש. בית המשפט קבע כי הנטל הרובץ על העוסק לצורך סתירת החזקה אינו להסביר מהו היתרון הכלכלי שמקנה התנייה (שכן מטרתה של החזקה היא הגנה מפני יתרון בלתי הוגן העלול להביא לקיפוח הלקוח), אלא להראות הצדקה וצורך ממשיים בתנייה, שאין להשיגם באופן אחר שאינו פוגע בלקוחות. אין באינטרס כלכלי של הספק כשלעצמו כדי לסתור את חזקת הקיפוח.

^{[1] ת.צ. (ת"א) 37311-11-15 מיכאל רוזן, משרד עורכי דין נ' בזק בינלאומי בע"מ.}

^{[2] סעיף 4(11) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982.}