ביום 8.10.2022 קיבל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה של עובדת כנגד אחד מסניפי רשת חנויות נעליים מוכרת שבה עבדה.1

העובדת טענה, בין השאר, כי הרשת הפרה את הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, תשס"ז-2007 בכך שנאסר על עובדים לשבת בזמן העבודה בסניף שבו עבדה; בכך שלא היה כיסא לשבת עליו, ואת המשמרות נאלצו העובדים להעביר בעמידה, גם אם לא היו לקוחות בסניף; וכי מנהל הסניף מנע את קיומן של הפסקות מסודרות לאכול או לצאת לשירותים, כאשר הארוחות בוצעו בחטף והיציאה לשירותים הייתה כרוכה במדידת זמנים.

סעיף 2 לחוק קובע כי "מעסיק יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעסיק שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה". בכך, קובע החוק חזקה שלפיה ביצועה הרגיל של העבודה ניתן להיעשות בישיבה. נקבע כי הרשת לא סתרה את טענות העובדת, ואף לא כפרה בתחולת החזקה שבחוק.

בית הדין הפנה להלכה שנקבעה על ידי בית הדין הארצי לעבודה2 שלפיה קיימת חובה על מעסיק לעצב את סביבת העבודה של עובדיו כך שתנאי העבודה יאפשרו להם את ביצועה של העבודה בישיבה. זאת, באמצעות העמדת מושב מתאים וראוי לשימוש במקום העבודה, כאשר על איכות המושב, צורתו ומיקומו להתאים הן לדרישות העבודה והן לרווחת העובד ובריאותו3. בנוסף, על כמות המושבים להיות ביחס ראוי למספר העובדים בסביבת העבודה.

בית הדין עמד על החוק והפסיקה בנושא, וקבע כי העובדת הרימה את הנטל הראשוני להראות שהרשת אכן הפרה את החוק. הרשת נמנעה מלהתייחס באופן ממוקד וישיר לטענות העובדת והעדיפה לטעון באופן כללי ובלא ביסוס עובדתי כי היא מקיימת את הוראות החוק. טענות העובדת התקבלו במכלול הנסיבות ונפסק לזכותה פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הפרת החוק.

[1] סעש (ת"א) 68109-02-20‏‏ ענווה חכמון – טוגו – הנעלה והלבשה בע"מ.
[2] ע"ע (ארצי) 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ – זואילי.
[3] סעיף 1 לחוק מגדיר "מושב לעבודה" כך: "מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יוכל להשעין את רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום".